# נד

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/54/

בערב יום הכפורים נכנסנו אליו וברך אותנו כל אחד ואחד כדרכו תמיד. אבל היה אז מאים קצת ונפל אימה ובושה גדולה לכל מי שנכנס אליו להתברך. ואי אפשר לציר נוראות הדרת קדשת פניו המאירים אז בערב יום הכפורים כשנכנסנו אליו להתברך, אשרינו שזכינו אז לקבל ברכתו, היא הברכה שקבלנו ממנו קדם הסתלקותו.

אחר־כך ביום הכפורים לא נכנס להתפלל עמנו יחד כדרכו תמיד רק התפלל בחדרו כמו ביום שני דראש השנה כנזכר לעיל.

קדם נעילה לא ידענו מי יתפלל נעילה. ואמרנו לשאל אותו זכרונו לברכה בעצמו ונתעוררתי בעצמי לילך אליו לשאלו כדי לזכות לקבל פניו הנוראות אז. ואמר רבי נפתלי שגם הוא רוצה לילך בשביל כונה זו והלכנו שנינו יחד ובאנו אליו ונכנסנו לחדרו באימה וביראה. כי תמיד בכל עת שרצינו לכנס אליו נפל עלינו יראה ובושה, ומחמת זה היה תמיד קשה עלינו מאד תחלת הכניסה לחדרו ובפרט בעת הזאת ביום הכפורים סמוך לנעילה סמוך להסתלקותו. כשנכנסנו לחדרו ועמדנו על הפתח בבהלה ובאימה. שאל בקצור על מה באנו? ענינו ואמרנו ביראה מי יתפלל נעילה ותכף הטה בידו עלינו כאומר לכו לכו אין לי עתה עסק בזה עשו לכם מה שתרצו. אחר כך במוצאי יום הכפורים נכנסנו אליו עם העולם והיה חלוש מאד ולא הראה פנים שוחקות.