# נה

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/55/

ביום שאחר יום הכפורים הוא יום שלישי בשבת בבקר נכנסו אליו העולם והיה בדיחא דעתה ודבר עם העולם בפנים שוחקות ואני עדין לא התפללתי אז. ואחר שגמרתי תפלת שחרית נכנסתי גם כן אליו והוא היה עדין מדבר עם העולם בפנים שוחקות. ואנשי טפליק עמדו אז לפניו וחזק אותם הרבה וכן דבר עם כלנו באהבה ובשמחה.

ואחר־כך יצאתי מחדר שהיה יושב שם לחדר השני ועמדתי שם עם אחיו רבי יחיאל זכרונו לברכה ועם עוד אנשי־שלומנו. ואני הייתי מצפה מאד להראות עוד הפעם את הקונטרסים שכתבתי מהתורה שאמר אז באותו ראש השנה אך היה לי בושה ולא יכלתי להעז פני נגדו להטריחו בזה. ובקשתי מאחיו רבי יחיאל הנ"ל שיחזק אותי בזה וחזק אותי הרבה עד שנתגברתי ונכנסתי אצלו זכרונו לברכה. וצוה לסגר הדלת ועמדתי לפניו אני לבדי והוא ישב על כסא באמצע הבית והראיתי לו הקונטרסים הנזכרים לעיל וראה אותם היטב ותקן לי כל מה שטעיתי או חסרתי שם, גם היה אז כמה ענינים שלא זכרתים ולא כתבתים כלל, כמו ענין ראש השנה וענין הראה המבאר בהתורה הנ"ל שלא היה נכתב אז עדין כלל כי נשכח ממני הענין. והוא חזר עמי כל זה וסדר לי הכל כתקונו בפנים יפות בפנים מסבירות באהבה בשמחה בהתקרבות גדול.

ואחר־כך אחר שגמר לחזר עמי כל התורה הנ"ל. ענה ואמר ועתה המקרא. הינו שעדין לא פרש לנו פרוש הפסוק תקעו על פי התורה הנ"ל. כי בשעת אמירת התורה התחיל מהפסוק תקעו. אך כשגמר התורה לא סים לפרש המקרא הזה על פי התורה הנ"ל. ועתה אחר יום הכפורים זכיתי שהוא בעצמו התעורר לפרש לי הפסוק הזה כנזכר לעיל, ותכף אמר לי תורה נוראה ופרש לי כל הפסוק על פי התורה הנ"ל. וזה היה הסיום מאמירת תורתו בחייו. כי אחר כך לא אמר עוד שום תורה.

מה אשיב לה' וכו' שזכיתי לשמע מפיו הקדוש תורה בעת ההיא וקרב אותי אז בהתקרבות גדול, ודבר הרבה מנפלאות תורתו ומסדר הבנין הנורא של תורתו. איך היא מקשרת ונבנית ומסדרת בסדר נפלא, ותפס אז את הפסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' המובא בהתורה הנ"ל ופרש שם מנוחה זו נבואה וכו', ואמר אז כאן חוטפין זה הענין ומתחילין לקשר הבנין מכאן מענין נבואה וכו' וזה אי אפשר לבאר כי אם לבקי היטב בדרכי תורתו הקדושה. ואחר כך יצאתי מלפניו והלכתי תכף לכתב כל זה באר היטב. והוא זכרונו לברכה ישב עדין בחדר הנ"ל ודבר עם הרבה אנשים והכל בשמחה בפנים שוחקות.

ואז באותו היום שהוא אחר יום הכפורים היה צריך לצאת מדירה זאת להדירה שישב בה קדם ראש השנה. כי באומין ישב בקיץ זה בכמה דירות, בתחלה נכנס בבית רבי נחמן נתן מן ד' איר עד אחר שבועות. ואחר כך יצא משם וישב בבית רבי יוסף שמואל. משם יצא ונכנס לבית אחר סמוך לשבת נחמו. ובכל זה יש הרבה לספר ואין כאן מקומו. ואחר כך קדם ראש השנה יצא מזה הבית לבית רבי נחמן נתן לפי שעה להיות שם מראש השנה עד אחר יום הכפורים, מחמת ששם הוטב בעיניו להתפלל ולומר תורה בראש השנה ולא יצא משם עד יום הנ"ל שהוא יום אחר יום הכפורים. ונשתהה שם עד אחר חצות ואחר כך יצא משם ונכנס לבית הנ"ל שישב שם קדם ראש השנה ושם נסתלק.

כשחזר ונכנס לבית הנ"ל, והתחלנו לסדר להעמיד לו כלי הבית כראוי, ורצינו להעמיד לו מטתו ובכל מקום שרצינו להעמיד לו לא הוטב בעיניו עד שמצאתי מקום לקח הקאמאדע מהמקום שעמדה שם ולהעמיד שם המטה. וזה המקום הוטב בעיניו והעמדנו שם מטתו ואחר כך נסתלק על אותה המטה במקום זה והבנתי כונתו למפרע שבשביל זה היה מדקדק כל כך על מקום עמידת מטתו. כי נקדת המקום שנסתלק שם היה מוכן ומזמן משנים קדמוניות מכבר לזה כאשר הבנו מדבריו הקדושים שאמר ביום שקדם הסתלקותו וכו' כמבאר במקום אחר.

ותכף כשנכנס בבית זה לא הראה עוד פנים שוחקות. ואז חזרתי והראיתי לו מה שכתבתי מהתורה הזאת ששמעתי מפיו הקדוש בזה היום, והביט בה ושאלתי אותו עוד מה שנסתפקתי שם והשיב לי ובאר לי היטב אבל הכל בחלישת כח. ובכל אלו הימים היה חלוש מאד ואני הייתי טרוד אז בכתיבת התורה כי מחמת שתקן לי הרבה וכו' הכרחתי לחזר ולהעתיקה ולסדרה מחדש ומחמת זה לא הייתי רגיל להיות לפניו כל כך מיום שלישי הנ"ל עד חמישי. והוא זכרונו לברכה שאל עלי בכל עת היכן אני. גם היה סברא אצלי לסע לביתי על סכות כי לא רצינו להעלות על דעתנו שיסתלק אז אף על פי שראינו חלישותו הגדולה וכנזכר לעיל. אבל רחמיו יתברך לא כלים וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, וחמל עלי ועל כל התלויים בזה וסבב סבות ברחמיו למעני ועכב אותי שם עד שזכיתי להיות אצל הסתלקותו הנורא.