# נח

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/58/

במוצאי שבת ליל שני דסכות צוה להוליך אותו מהכסא והשכיבוהו על מטתו, והיה אז עיף ויגע מאד מאד, ואמר שהוא יגע כל כך מחמת שישב כל כך על הכסא.

נשמט בדפוס והשלם מכתב יד רבי אלטר טעפליקר זצ"ל:

ובכל עת ושעה היה הולך ונחלש יותר, עד אשר ביום ב' שהוא ג' דסכות אחר חצות, נחלש כל כך עד שטעו איזה אנשים ונדמה להם שחס ושלום אין דעתו צלולה.

ומעשה שהיה כך היה, שבאותו הבית ששכב שם היה תנור בית החרף חדש, וכשהבעירו בו היה עשן בבית, והכרחו להוליך אותו ז"ל לחדר אחר. ובעת שהוליכו אותו ענה ואמר, להיכן מוליכין אותי. ואז נדמה להם הטעות שאין הדעת צלול חס ושלום. ואני לא הייתי אז באותה השעה.

אחר־כך בסמוך נכנסתי לשם, ובאתי והיה שם רעש מחמת שנחלש מאד. ואז אמרו לי זאת, ואמרתי שבלתי אפשר זאת. ואחר כך בסמוך בהיותנו עומדים לפניו, הבין שהעולם סוברים טעות הנ"ל, שהוא מבלבל חס ושלום. ענה ואמר, אימת הייתי מבלבל. ענה אחיו ר' יחיאל ואמר, בעת שאמרת להיכן מוליכין אותי. ענה הוא ז"ל ואמר, אני זוכר אפלו. ולא גמר דבריו רק בדרך רמיזה, מחמת שהיה כבר נזהר אז מלדבר. ואז הבנתי גמר דבריו על ידי רמיזתו, וגמרתי אז את דבריו ופרשתי דבריו בפניו, ואמרתי שהם זוכרים זאת מה שהיו אומרים אז. והרכין בראשו על דברי, שכן הוא כמו שאני מפרש דבריו. ואחר כך סים הוא דבריו, ואמר רק מה שלא יכלתי אז לגמר דברי וכו'. ולא אמר יותר, רק ברמיזא. ואני אמרתי ופרשתי דבריו בפניו, שמחמת שלא היה יכול לגמר אז דבריו היטב, נדמה להם שחס ושלום הוא מבלבל. והרכין אז גם כן בראשו, שכן הוא כדברי: עד כאן נשמט.

אחר־כך ענה ואמר בקול קצת האתה זוכר המעשה שספרתי ותכף עמדתי מרעיד ושאלתי אותו באימה איזה מעשה (כי הלא באמת שמעתי ממנו כמה וכמה מעשיות נוראות מאד). ענה ואמר המעשה שספרתי לך בכניסתי לפה. ותכף נבהלתי מאד. כי זכרתי היטב המעשה שמדברת מענין הבעל שם טוב זכרונו לברכה שבא למקום אחד שהיו שם נשמות גדולות הרבה מאד שהיה מכרח לתקנם, וראה שאי אפשר לתקנם כי־אם כשיסתלק על ידי זה כנרשם זאת המעשה במקום אחר (לעיל מ"ט). ועמדתי מרעיד ומשתומם ענה ואמר (בזה הלשון מע האט שוין לאנג ארויס גיקוקט אויף מיר, מע זאל מיך דער טאפן אהער, וואס זאל איך אייך זאגן אלפים רבבות רבבות רבבות ומשך מאד תבת רבבות בכל פעם. כלומר) שיש כאן באומין סביבו רבבות רבבות הרבה של נשמות שעומדים עתה סביבו שיתקנם. שבשביל זה יש לו כל הענויים והיסורים הקשים והמרים האלו.

ואחר־כך הסב פניו קצת אל הקיר ופרש ידיו קצת. כאומר הריני מוסר נפשי והריני מוכן ומזמן לקבל הכל בשבילו יתברך. וכל זה אי אפשר לציר בכתב כלל. כי בענין תקוני הנשמות שמענו מפיו כמה שיחות ותורות נוראות שרמז לנו בהם שהוא עוסק בזה הרבה מאד. כמו התורה ויאמר בעז אל רות (לקוטי מוהר"ן ס"ה) מענין בעל השדה. והבנו מדבריו שכל היסורים והמחלקת שעליו הוא מחמת שעוסק בזה הרבה. וכל ענין נסיעתו לאומין להסתלק שם הכל בשביל זה כנרשם מעט מזה בשיחותיו הקדושות במקום אחר (חיי מוהר"ן רי"ז).