# נט

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/59/

אחר־כך בליל השיך ליום שלישי הוא רביעי דסכות הוא יום האחרון של ימי חייו הקדושים. ואז עד אחר חצות לילה עמדו לפניו חברי רבי נפתלי ורבי שמעון. כי היינו מחליפין משמרותינו. ובעת ששמענו שיחה הנ"ל לא היה אז רבי נפתלי אצלו כי היה ישן אז. ואחר כך בלילה ישנתי אני והוא עמד אצלו זכרונו לברכה עם רבי שמעון. ואז בלילה חזר ודבר מענין הנשמות הנ"ל מה שצריך לתקן כאן הרבה הרבה נשמות מאד, ואמר כמה משפטים יש כאן כמה קדושים היו כאן, וכו'. ענה רבי נפתלי ואמר לו הלא אמרתם בהתורה ויאמר בעז אל רות הנ"ל שהצדיק הגדול המפלג במעלה מאד יכול לגמר הענין בחייו עין שם. ענה הוא זכרונו לברכה ואמר, לא אמרתי לכם כי־אם איזה בחינה מזה כי ההכרח לילך ולהסתלק בשביל זה.

ואחר־כך הזכיר עצמו ולקח המפתח של הקמדע ונתן להם וצוה עליהם שתכף שיסתלק בעודו יהיה מנח על הארץ, יקחו כל הכתבים שנמצאים שם בהקמדע וישרפו כלם והזהירם לקים דבריו, והם לקחו המפתח ועמדו בבהלה רועדים וזוחלים ומצטערים הרבה כשמעם כל זה, והיו מתלחשים יחד על שהוא כבר מכין עצמו כל כך להסתלק. ענה ואמר מה אתם מתלחשים, אתם רשאים לדבר מהסתלקותי בפני כי אין אני מתפחד מזה כלל.

ואחר־כך אמר להם אפשר אתם מדברים על אודותיכם. מה יש לכם לדאג כשאני הולך לפניכם. ומה אלו הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפים על תקונים שלי, מכל־שכן אתם. אלו האנשים שמתו מקדם עמהם יש איזה יגיעה וכו' אבל אתם מה יש לכם לדאג מאחר שאני הולך לפניכם אין לכם להתירא כלל. ועוד שמעו ממנו דבורים נוראים כאלה מענין הנשמות ומענין הסתלקותו. וכל זה היה בלילה ואני הייתי ישן אז כנזכר לעיל. אחר כך הקיצותי כמו שעה אחר חצות לילה, ובאתי ועמדתי גם כן לפניו, ורבי נפתלי ורבי שמעון עודם עומדים לפניו והוא ישב אז על הכסא הנ"ל. כי מן מוצאי שבת הנ"ל אחר שישב מעת לעת וחצי רצופים על הכסא כנזכר לעיל. אחר כך היתה דרכו לישב על הכסא בסרוגין. ולפעמים שכב איזה שעות על המטה ואחר כך צוה להוליכו להושיבו על הכסא לישב שם איזה שעות ואחר כך חזר וצוה להוליכו אל המטה ואחר כך חזר על כסאו וכו' וכן היה מתנהג בכל אלו הימים מן מוצאי שבת עד הסוף. ובעת שאני שמעתי ממנו שיחה הנ"ל מענין המעשה וכו' היה בהיותו שוכב על מטתו. ובלילה שהם שמעו שיחה הנ"ל היה יושב על כסאו. וכשהקיצותי ובאתי לפניו, היה עדין יושב על כסאו ורבי נפתלי ורבי שמעון עמדו לפניו עדין.

וספר לי רבי נפתלי בלחישה קצת מאשר נעשה באותו העת ושכבר מסר להם המפתח וצוה לשרף הכתבים וכו' ועמדתי מרעיד ומשתומם. אך אף על פי כן נתחזקתי ואמרתי בלבי שכך דרכו שהוא מכין עצמו להסתלק אבל אף על פי כן לא יעשה השם יתברך זאת, ובודאי יחיה כי לא היינו יכולים להעלות על דעתנו שהשם יתברך יקח מהעולם אור האורות וכו' כזה, אחרי שעדין לא זכו להנות מאורו הנפלא והנורא אשר כלם צריכים אליו לקבל ממנו וכו'. ובעוונותינו הרבים על ידי מחשבות אלו אבדנו מה שאבדנו כי אם היינו מאמינים לו בפשיטות שיסתלק כאשר אמר לנו בפרוש וברמז פעמים אין מספר בודאי היינו יכולים לשמע ממנו דברים נוראים עוד אז (כי רצונו היה שיהיה אתערותא דלתתא שאנחנו נעורר אותו שיאמר לנו איזה דברים אז. אבל אנחנו לא שמנו לב לזה והיינו מצפים רק שישוב לאיתנו. ולחשב שיצוה לנו מה לעשות אחרי הסתלקותו לא רצינו לחשב כלל ועל ידי זה לא הפצרנו אותו על זה כלל והוא לא אמר מעצמו בלי שום אתערותא דלתתא). ועמדתי לפניו יחד עם רבי נפתלי ורבי שמעון. והוא ישב על כסאו והסתכל בנו ולא דבר מאומה.

אחר־כך אמרתי לרבי נפתלי בלחישא לך ושכב לישן כי עדין לא ישנת כלל. ולא אבה לילך ממנו מחמת שנפשו היתה מרה לו מאלו הדבורים ששמע ממנו מהסתלקותו והיה חפץ לעמד לפניו עוד מעצם האהבה והתשוקה להנות מזיו צחצחות קדשת פניו המאירות אז. אחר כך באיזה שעה קלה גברה עליו השנה והלך לישן, וכן רבי שמעון שכב עצמו לישן על הקרקע באותו החדר עצמו שרבנו זכרונו לברכה ישב שם, וכן המשרת ואשתו כלם היו ישנים ולא נשאר לפניו לשמרו ולשרתו כי־אם אני לבדי.