# סא

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/61/

אחר־כך צוה עלי להוליך אותו מהכסא למטתו, ולקחתי אותו והולכתי אותו, והוא זכרונו לברכה היה ראשו ורבו נסמך עלי, ורגליו היו מעט נוגעים בארץ, והיה נשא עלי עד שהבאתיו למטתו שלא היתה רחוקה מהכסא. וכשהבאתיו אל המטה אחזתי אותו והגבהתיו והנחתי אותו על המטה. ענה ואמר לאט לאט (בלשון אשכנז פאוואלע פאוואלע), וכך עשיתי והנחתיו על מטתו בלאט בנחת. והיה תמה בעיני על שהצריך אותי להזהיר על זה. ענה ואמר אני כבד עתה על כן הזהרתיך על זה (כי האדם קרוב למיתתו הוא כבד מחמת שהחיות מתחיל להסתלק ממנו) ובכל זה רמז לי שהוא קרוב מאד להסתלקותו ואני לא שמעתי כל זה כלל כנ"ל. ושכב על המטה ואז הסתכל בי הרבה מאד כנזכר לעיל. ואני זכיתי לשרתו אז לבדי ולהושיט לו מה שהיה צריך.

אחר־כך עניתי ואמרתי לו רבי קחו איזה דבר להשיב נפשכם השיב מה תתן לי אמרתי מעט תה, ענה ואמר עם חלמון ביצה כי אז היו נותנים לו לפעמים תה מבשל עם חלמון ביצה שעושין להקל ההוסט. וכן עשיתי ובשלתי התה עם החלמון והסכר ונתתי לו. וצוה לתן לו מעט מים ונטל ידיו ולקח התה ואמר שהיא חמה עדין כי אז היה נזהר שלא לשתות משקה חם שלא יעורר הדם של ההוסט. כי איזה ימים קדם הסתלקותו פסק ממנו יציאת הדם על ידי ההוסט. ולקחתי התה והורקתי מכלי אל כלי לקררה קצת כנהוג, ואחר כך נתתי לו ואמר שעדין היא חמה, ולקחתי וקררתי אותה עוד ואמר שעדין היא חמה וכן היה כמו שלש וארבע פעמים. אחר כך אחר שקררתי אותה כראוי כרצונו, לקחה וברך ושתה.