# סב

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/62/

אחר־כך עמדתי לפניו עוד עד שהאיר היום ונתוסף בי שמחה וחיות קצת על שזכיתי לשמשו כל כך. כי לאו כל יומא זכיתי לשמשו כי רצונו היה שהמשרת שלו ישמשו, רק לעתים רחוקים זכיתי לשרתו מעט, ועתה זכיתי לשרתו כמה שעות רצופים בעת כזאת על כן הייתי שמח קצת. אבל לא ידעתי כי באותו היום לוקח ה' את אדוננו, אדרבא נדמה לי אז שיחיה עוד.

וכשהאיר היום התחילו לקום ולקיץ משנתם המשרת וכיוצא שהיו רגילים לעמד לפניו ועמדו לפניו. אז הלכתי אל המקוה להכין עצמי לתפלה וזה היה יום שלישי רביעי דסכות ובחזירתי מהמקוה באתי לחדרו ומצאתיו יושב על מטתו, יושב ולא שוכב, ומעטף בטליתו ומתפלל. ואחר כך לקח האתרוג והלולב ומיניו ואחזם בידו מעטף בטליתו ויושב על מטתו וסדור של האר"י זכרונו לברכה היה מנח על ברכיו הקדושים. וגמר את ההלל עם הארבעה מינים ואמר הושענות בקול רם קצת, שהיו נשמעים דבוריו לכל העומדים בבית. אשרי העינים שזכו לראות אותו אז ולשמע קולו בעת שאחז הארבעה מינים ואמר הלל והושענות ביום האחרון של ימי חייו הקדושים. וגם אנחנו גמרנו התפלה בצבור בחדר השני בסמוך לחדרו, שהיינו מתפללין שם בצבור תמיד וגם באותו היום התפללו כל הקהל שם כדת.

אחר התפלה נזדמן שהצרכתי לעבר דרך חדרו בשבילי והסתכל בי. אחר כך דברתי עם אחיו רבי יחיאל זכרונו לברכה, ואמרתי לו עתה נפלתי בדעתי ויכול לעלות על דעתי שיסתלק ואני צריך שאתם תחזקו אותי בזה וחזק אותי ונתחזקתי בדעתי לבל אעלה על דעתי שיסתלק, כי היה אצלנו אסור להעלות מחשבה זאת על לבנו.

אחר־כך יצאתי משם והלכתי אל האכסניא שלי שאכלתי שם ולא היה הבעל הבית בביתו. והמתנתי הרבה עליו ובתוך כך שכבתי לישן קצת קדם האכילה, כי הייתי יגע מאד ולא יכלתי לישן. וגם עסקתי בכתיבת התורה שהייתי צריך לתקן אז איזה דבר. אחר כך בא הבעל הבית ואכלתי עמו. ורציתי לשכב עצמי לישן שם מחמת שלא ישנתי מחצי הלילה עד הנה, והיה צר לי מאד כי מי יודע מה נעשה שם עם רבנו זכרונו לברכה. אבל אף על פי כן אמרתי בלבי הלא אי אפשר בלא שנה ואם לא אישן עתה אהיה מכרח לישן אחר כך ומי יודע מה יהיה נעשה אז. והיה רצוני לישן שם אך רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. וחמל עלי השם יתברך ברחמיו הנוראים ונתן בלבי ונתישבתי האמת שאי אפשר בלי שנה אבל אלך לבית רבנו לישן שם, כי מי יודע מה נעשה שם וכן הוה.

ובאתי לביתו ונכנסתי לחדרו והנה שם קול רעש גדול מאד ומצאתיו יושב על כסאו אבל נשמתו וחיותו הולך ופוסק ואי אפשר לו לישב עוד על כסאו וכמעט שנגוע ואנשים עומדים עליו ושופכים עליו מיני בשמים יקרים להחיותו כנהוג. ואז באותו היום סבב השם יתברך שבא לשם איש אחד מאנשי־שלומנו מטראוויצע, והוא עמד עליו אז ועסק עמו יותר משאר אנשים (וגם בזה יש מעשה, שרבנו זכרונו לברכה הבטיחו כבר בחייו על זה). וכבואי לשם ומצאתי כל זה נבהלתי מראות ואמרתי שיקחו אותו מיד וישכיבוהו על מטתו והטה בידו הוא זכרונו לברכה בעצמו ולא הסכים לזה.