# סו

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/66/

ונסתלק בשלום ביום שלישי רביעי דסכות ח"י תשרי תקע"א לפרט־קטן אחר חצות היום איזה שעות. ואני לא רציתי לזרז שיוציאו אותו לקבורה מיד כי היה צר לי מאד פרידתו, וגם כי מבאר בשלחן־ערוך שעל אביו ורבו אין הזריז משבח. ונתגלגל הדבר עד שחשך היום, ואמרו כלם שאין להוציא אדם גדול בחשכת לילה ונתעכב עד למחרתו ביום רביעי.

למחרתו צוו שילכו כלם למקוה לטבל ואחר גמר התפלה התעסקו בו. והיה נקי וזך מאד בלא שום ריח פגום כלל, אדרבא השם יתברך סבב שהיו ריחות טובות מאד נודפות ממנו. וכל בני החבורה שאלו אותנו איך להתנהג עמו ואמרו שכאשר נצוה כן יעשו. ואמרתי שיעשו עמו רק כמו שעושין עם שאר בני ישראל, כי הבנתי שכך רצונו. גם שאלו אם רצוננו לעסק עמו אנחנו בעצמנו דוקא. ואמרתי שבני החבורה העוסקים בזה תמיד יעסקו עמו כי ידעתי בנפשי שלפי גדלתו אין נמצא אדם בעולם שיהיה ראוי לעסק עמו אך במקום גדלתו שם אנו מוצאין ענותנותו. ורצונו זכרונו לברכה שכל אחד יעשה מה שראוי לו. ובעת הזאת מגיע העסק של קבורתו הקדושה לבני החבורה העוסקים בזה תמיד ויהיה להם גם כן זכיה לנצח.

וקדם שהתחילו להתעסק בו בהיותו שוכב עדין על הארץ נזדרזתי ולא התפללתי כי־אם עד אחר תפלת שחרית ולא אמרתי הלל ולא ברכתי עדין על האתרוג, והלכתי לחדרו וישבתי אצלו על הארץ ודברתי באזנו מה שהייתי נכסף לדבר לפניו באלו העתים בחייו ולא אסתיע מלתא, ואמרתי אדבר עתה לפניו. ואחר כך בכיתי עליו הרבה בהיותי יושב אצלו על הארץ ובתוך כך נתקבצו שאר אנשים ועמדו עליו ובכו עמי ולא היה שום אדם בעולם שבכה עליו על הארץ כי־אם אני לבדי. כי עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, כי כבר העיד עלי הוא בעצמו זכרונו לברכה שאני יודע ממנו יותר מכלם כנרשם במקום אחר (הקדמת חיי מוהר"ן).

אחר־כך התחילו להתעסק עמו. ובעת שטהרו אותו לא רציתי להסתכל בו והחזרתי פני כי אין רואין את רבו כשהוא רוחץ. ואחר כך כשהתחילו להלבישו עמדתי אצלו. אמת מה נהדר היה כשהיה מלבש בטלית והרדיד שקורין סובע. אשרי עין ראתה אותו. והיה שוכב על השלחן מעטף בהטלית והנ"ל, באימה וביראה גדולה כמוכן לילך ולעלות למקום שיעלה. אשרי הגוף שלא נהנה מהעולם הזה כחוט השערה, אשרי העינים שלא היו להם שום הסתכלות בזה העולם, כי כל העולם כלו לא היה עולה אצלו כהרף עין. אשרי האזנים שלא שמעו שום קול של זה העולם וכן שאר כל האיברים והחושים, כמובן כל זה בהמעשה של השבעה בעטלירס שספר (ספורי מעשיות מעשה י"ג). עין שם היטב והבן כי לא קדמו אדם בעולם לספר שבחים כאלה על שום צדיק. ומן הסתם כשהוא ידע לספר כל זאת היה אוחז בכל זה. ואם תשים לבך להסתכל שם היטב היטב בעין האמת אז תבין מעט עצם גדלת קדשתו העולה על כל הקדשות. אשרי לו.

ואחר־כך הוציאו אותו מביתו ואז תפסתי גם כן בכנף בגדו עם הנושאים יחד ונוציא אותו מביתו. והתנוצץ אז בדעתי מה שהתנוצץ גדלת הבורא יתברך כפי השעור שבלבי אז שאי אפשר לספר אפלו לעצמו (כנרשם במקום אחר (שיחות הר"ן א')). והניחוהו על המטה והמטה צויתי לעשות מכסאו שאמר עליה התורה באותו ראש השנה באומין. שהיתה כסא גבוהה וצויתי לסתרה ועשו ממנה מטה ונשאו אותו עליה. ולוו אותו המון רב מישראל אלפים אנשים, והיה שם דחק גדול מאד בלי שעור כמעט שנושאי המטה פרחו באויר וגם אני נשאתי אותו קצת.

ונקבר בשלום ביום רביעי חמישי דסכות באומין, העיר אשר בחר בה בחיים חיותו להקבר שם כאשר נשמע מפיו הקדוש פעמים אין מספר שאמר לפני כמה אנשים שקהלת אומין הוטבה בעיניו להקבר שם מחמת שהיו שם קדושים הרבה וכו' כנרשם מעט מזה במקום אחר (לעיל מ"ו). ובשביל זה היה העקר שבא לאומין חצי שנה קדם הסתלקותו והשם יתברך עזרו ורצון יראיו יעשה. ויבוא בשלום וינח על משכבותיו בשלום כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית לעסק שם בתקון העולם לדורות לכל מי שיבוא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים הידועים אצלנו (אשר נדפסו כבר כמה פעמים) כאשר הבטיח בחיים חיותו אשרי הזוכה לזה: