# עב

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/72/

ובימי חנכה בא אלי ידידינו היקר הותיק מורנו הרב שמעון נרו יאיר לקהלת קדש נעמירוב, ורצה שאסע עמו על המדינה לאנשי שלומנו, לקבץ מעות על הדפסת התנינא הנזכרת לעיל. אבל ראיתי שהיא מן הנמנע שאסע עתה ועלה על דעתי לשלח אותו לבדו בשביל זה ונסעתי עמו יחד לפה ברסלב להתיעץ כאן מה לעשות. וענו ואמרו שאם לא אסע בעצמי לא יפעל רבי שמעון כלום, כי לא יתנו לו כלל ואני לא יכלתי אז לסע בעצמי כנ"ל. על כן נתעכב הדבר יותר ולא נסענו כלל וחזרתי לביתי.

וראיתי שרחוק ממני מאד לעסק בהדפסה אך אף על פי כן לא עזבתי את הרצון והייתי כוסף וחושק בכל פעם לזה אף על פי שרחוק ממני מאד. והייתי חושב מחשבות הרבה בזה אולי יעזרני השם יתברך לגמר עסק גדול ונורא כזה להפיץ מעינותיו חוצה, אשר כל תורה ותורה וכל שיחה ושיחה כלולה מכל התורה כלה, ומכל המדרגות ומכל העולמות וכו' וכו'.

ועברו ימים ושבועות עד שבא סמוך לראש חדש שבט ואז נתעוררנו לנסע לאומין להיות על ציון קברו הקדוש. ונסעתי אני ורבי נפתלי לפה ברסלב כדי שמכאן נסעה ונלכה יחד עם חתנו רבי יוסקה זכרונו לברכה ועם הרב דפה לקהלת קדש אומין וכן היה. ושכרנו עגלות של נכרים לנסע לאומין וביום שהיינו צריכים לצאת מפה היה רוח סערה ושלג גדול שלא היה באפשרי לסע, ואני התגברתי אף על פי כן ונסעתי עם עגלה אחת והכרחתי לחזר כמו חצי פרסה מן העיר וזה היה שני ימים לפני ערב ראש חדש שבט; אבל השם יתברך חזק את לבבנו, ושמחנו עצמנו אז באותו היום הרבה, ולא רציתי להניח העצבות ולהתעצב על זה, רק חזקנו עצמנו בשמחה. ועל־ידי זה נתחזקנו ונסענו ביום שלאחריו, אף־על־פי שהיה עדין הדרך מקלקל מאד, וכבר היה סמוך מאד לערב ראש־חדש, אף־על־פי־כן חזקנו ידינו בה' ונסענו יחד, והשם יתברך סבב עמנו סבות נפלאות לטובה, ובאנו לאומין ביום ששי, ערב־ראש חדש שבט, שנת תקע"א, והיא הפעם הראשון שנסענו לאומין אחרי הסתלקותו כדי להשתטח על קברו הקדוש. וכבר מבאר במקום אחר (חיי מוהר"ן קס"ב) את כל מה שהבטיח את מי שיהיה על קברו ויתן פרוטה לצדקה ויאמר העשרה קפיטל תהלים הנרשמים אצלנו שיעזר לו לנצח וכו'.

והיינו בערב ראש חדש הנ"ל על קברו ושבתנו שם באומין. ואחר שבת ביום ראשון חזרנו והלכנו על קברו ונסענו לביתנו. ועברנו דרך קהלת טפליק ועוררתי שם אנשי־שלומנו והתנדבו גם כן איזה סך על ההדפסה ובאנו לביתנו.