# עט

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/79-2/

נחזר לעניננו. ביום ששי, ערב־שבת־קדש פרשת שמיני כ"ח ניסן שלשה־עשר לספירה שנת תקפ"ב עלינו על הספינה לסטנבול בערך שתי שעות אחר חצות הינו שבערך חצות נסענו מהאכסניא עם כל המטלטלין שלנו, ובאנו אל השרים שיושבים אצל שפת הים לשמר הספר. ושם מסרנו הבילעט לכמה אדונים, ונתנו תכף חתימות ידם עליו כפי הזאקאן (החק) ונשתהה הדבר בערך שתי שעות, ולוו אותנו כמה אנשים אשר נגע אהבתי בלבם. ושם אצל הספר לקחתי רשות מאתם, ונפטרנו זה מזה באהבה ואחוה ורעות, וברכו אותי ברכת שלום עד שיצאתי מהפתח שיוצאין חוץ לספר. שמשם והלאה אין אדם רשאי לצאת ולכנס בלי רשיון מכל השרים הנזכרים לעיל.

וכאשר זכיתי לצאת מהפתח חוץ לספר נתן שמחה בלבי, והלכתי בשמחה אני וידידי רבי יהודא אליעזר. והיינו צריכין לילך על הנמל (שקורין גאוואן) עד שנבוא לספינה שלנו. אבל לא מצאנו מיד את הספינה שלנו, ורצינו לשאל את העובדי כוכבים שישבו שם על הדרך, אבל רבם ככלם אינם מכירים בלשונות שבסביבותינו. כי רבם מדברים בלשון איטליה או בלשון ישמעאל רק קצת תבות מועטים מאד מבינים קצתם. והתחלנו לומר היכן הספינה של הקפיטן (רב החובל) (יאקאפ טדוויביטש), ובתוך שהלכנו איזה פסיעות על הגאוואן (הנמל), ענו ואמרו לנו הלא זה המטראס (מלח) ההולך עתה, הוא מהספינה של יאקאפ הנזכר לעיל. ומאת ה' היתה זאת שהזמין לנו אז באותה שעה מאטראס אחד מהספינה שלנו שהיתה עומדת בקצה הגאוואן, וברחב היתה רחוקה בערך שטח עשרה ספינות מספינה שלנו. ובלא זה איני יודע איך היינו יכולים לבוא לספינה שלנו.

ואז תכף הוליך אותנו המטראס הנזכר לעיל דרך כל הגאוואן, ועברנו אצל ספינות הרבה של אחרים, עד שבאנו אצל קצה הגאוואן, ושם הכניס אותנו לתוך איזה ספינה הסמוכה. וגם זאת לא היתה ספינה שלנו, רק העביר אותנו בתוכה וכן הוליך אותנו מספינה לספינה דרך כמה ספינות. וכשיצאנו מספינה לספינה, ובאמצע עמדו ספינות קטנות נמוכים שבהם מוליכין החטים מאדעס לספינה הגדולה וכיוצא בהם, על כן הכרחנו לירד לקצתם, כמו מעליה לארץ ובקצתם לא היה סלם ולא מדרגות רק הכרחנו לירד בחבל. אבל מרב שמחתי ורחב לבי אז לא היה לי שום פחד כלל לירד בחבל מספינה לספינה על הים בדרך שלא עברתי בו מעולם, רק עברתי מספינה לספינה בזריזות כמו שעבר להבדיל המאטראס שהוליך אותנו. וגם רי"א חברי הלך אחרי, ובאיזה ספינה היה לו מעט פחד, ואף על פי כן הסתכל עלי וירד גם כן בחבל. וכן עברנו דרך כמה ספינות בזריזות גדול עד שבאנו לספינה שלנו. ושם היו רק מאטראסין, כי לא היה שום יהודי עמנו בכל הדרך מאדעס לסטנבול רק אנחנו שנינו לבד בין כמה מאטראסין ערלים. וגם אצלנו הלכו עוד כמה ספינות, ובכלם לא היה שום יהודי כלל.

וכשבאנו על עלית הספינה ושם אין שום איש מכיר בלשון רוסיה ולא בשום לשון שבסביבותינו. ותכף ומיד ירדנו אל הבית של הקפיטן. [כי מקום ירידת הבית ידעתי מקדם על ידי שהייתי באדעס באיזה ספינה העומדת על הגאוואן של חארסאן] ובבואי אל הבית מצאתי שם שני ערלים אוכלים סעדת הצהרים, אבל הקפיטן לא היה ביניהם, כי היה על ספינה אחרת ואכל שם אצל אחרים. ותכף כשנכנסתי אל הבית שאלתי מיד, זאת הספינה של יאקאפ הנזכר לעיל. ומאת ה' היתה שהיה ביניהם אחד שהיה מכיר בלשון אשכנז קצת, ותכף השיב לנו בלשון אשכנז הן וקבל אותנו בסבר פנים יפות. וכפי הנראה שכבר הודיע להם הקפיטן שיבואו שני יהודים ששכרו אצלו לעבר בספינתו. והתחלנו לבקש הערל שדבר בלשון אשכנז שיתן לנו ספינה קטנה לילך אל הספר לקבל שם כל המטלטלין שהשארנו שם בבית המיחד לזה. ענה ואמר בודאי אתן לכם, רק אתם צריכין להמתין מעט עד שיאכלו האנשים כי עתה הוא זמן אכילה שלהם.

ותכף חזרנו ועלינו על הספינה, וראינו שכל המאטראסין יושבין ואוכלין. ואנחנו הלכנו לכאן ולכאן בכל הספינה כי הכל היו אצלנו נפלאות, ובפרט אצל רי"א שלא היה בשום ספינה כזאת מעולם. ואפלו אנכי שכבר הייתי בספינה העומדת על הגאוואן של חארסאן כנזכר לעיל, אבל אותה הספינה הוא קטנה מהספינות האלו, וגם שם לא היה לי פנאי להסתכל היטב להשביע עיני בכל תבנית מעשה הספינה. והלכנו בכל הספינה בשמחה גדולה לכאן ולכאן, ונתעכבנו קצת עד שעלה המדבר בלשון אשכנז מהבית למעלה. וכשראינו שעדין אין נותנים לנו ספינה, שאלנו אותו על מה מעכב אותנו, כי היינו להוטים להביא המטלטלין מחמת שהיה בערב־שבת קדש אחר חצות, והשיב עדין לא גמרו אכילתם והכרחנו להמתין עוד קצת.

ואחר־כך נתן לנו ספינה וירדנו שנינו לתוכה. אף על פי שהיה די שרי"א ילך לבדו בשביל המטלטלין, אבל מגדל שמחתי הלכתי גם כן, וגם כדי לראות פנים עם האוהבים שלוו אותנו כי ידעתי שבודאי הם ממתינים לנו. וכן היה. שתכף כשבאנו על הספר ראינו אותם מרחוק וצעקנו להם שיבואו ובא רבי צבי ורבי בער מליפאויץ לקראתנו בפנים של אהבה והשתוקקות וגעגועים גדולים מאד. אבל עתה אסור לנו עוד להתועד יחד כי־אם לדבר עמהם מרחוק דרך הפריגיווארניע (מחיצה - גדר) כידוע לבקיאים בזה. ולא ידעתי אם אני רשאי לכנס על שער הבית שהיו מנחים שם חפצים שלנו. וראיתי אחד והתחלתי לומר לו שיתן לי רשות, והוא הכיר אותי והשיב לי פתח השער כי לא סגור השער בשום מנעל, ותכף פתחתי השער ונכנסתי אני וחברי וגם להבדיל המטראס, וקבלנו כל החפצים לתוך הספינה הקטנה.

ואחר־כך דברנו יחד דרך הפריגיווארניע עם אוהבינו הנ"ל, וספרנו להם איך עברנו על כל הספינות הנזכרות לעיל דרך חבלים וכו', ונפטרנו עוד הפעם מהם בשלום וחזרנו עם הספינה לספינה שלנו. והם עמדו והסתכלו וכן שאר אנשים עמדו על הר גבוה מרחוק וכלם רמזו לנו בידיהם ואנחנו - אליהם, בדרך אהבה וגעגועים גדולים, וגם צעקנו להם בקול גדול חיים ושלום, עד ששמעו והשיבו לנו עד ששמענו קול אהבתם עד שעברנו מנגד פניהם לבין הספינות הגדולות עד שבאנו לספינה שלנו. ותכף העלו המאטראסין כל החפצים שלנו, ואנחנו קבלנו מהם והכל בזריזות ובשמחה ועדין לא בא הקפיטן להספינה. ומחמת זה הנחנו כל החפצים למעלה על הספינה, כי לא רצינו להוריד אותם אל הבית כפי המדבר עמו עד שיתן לנו רשות עתה בעצמו: