# פב

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/82/

ואני בבואי מאומין לביתי אחר ראש־השנה זה, אז התחלתי לישב את עצמי מה לעשות עתה כי בכל השנה שעברה הייתי טרוד בעסקי העזבון של רבנו זכרונו לברכה ובעסק ההדפסה והכרחתי לטלטל עצמי ולנסע הרבה לכאן ולכאן. ואף שהיה עסק גדול ונסיעות של מצוה אבל על כל פנים מחמת הטלטול לא הייתי יכול לקבע עצמי על התורה בשעורים קבועים. ובודאי גם באותה השנה שעברה היו לי רבות מחשבות בלי שעור מה עושין עתה אחר שכבר נסתלק הוד לבי ומשגבי. וכל מה שעבר עלי במחשבה דבור ומעשה בודאי אי אפשר לבאר כלל. אך מחמת טרדותי בשנה זאת לא יכלתי לקבע עצמי על התורה וכנ"ל.

אבל עתה אחר ראש השנה תקע"ב הנ"ל שכבר גמרתי הדפסת הספרים הנ"ל, התחלתי לישב את עצמי וקבעתי לי שעורים ללמד וישבתי בבית־מדרש ישן דפה ולמדתי כפי מה שקבעתי לי. וגם פה הייתי מטלטל מדירה לדירה כי לא היה לי בית וישבתי בשכנות. ופעם אחת בחרף בא אדון מאנשי חיל והוציא אותי מן הבית והכרחתי בתוך החרף לטלטל עצמי לבית אחר. ובאמת גם זה היה לטובה כי זה הבית האחר היה טוב יותר לפני בכמה אפנים. אבל על כל פנים הייתי מטלטל והיו לי יסורים מהדירות. ועקר גדל עצם היסורים שלי בזה שהגיעו עד הנפש היה מחמת שלא היה לי שום חדר מיחד בשביל לעסק בו בהתבודדות, אשר זה היה מכרח לי מאד מאד, אבל לא זכיתי לזה. וגם בהיותי בנעמירוב לא היה לי חדר מיחד כרצוני אך אף על פי כן מחמת שישבתי בבית אבי זקני זכרונו לברכה שהיה בית גדול מרוח, מצאתי שם ברב פעמים מקום מיחד. אבל בכאן שישבתי בשכנות היה קשה לי למצא מקום מיחד והיו לי יסורים גדולים מזה, ואף על פי כן היו לי כמה עצות בזה בעזרת השם יתברך, כאשר כבר דברנו מזה הרבה. אך איש כמוני בודאי היה צריך חדר מיחד בפרט שהייתי צריך בכל פעם לעסק בכתיבת דבריו הקדושים וכו' שלזה צריכים בודאי חדר מיחד אבל לא זכיתי לזה עדין.

וישבתי בבית המדרש ולמדתי בתמימות פוסק ושאר ספרי קדש. ונעלם ממני ולא ידעתי שעדין אפשר גם עתה להאיר באיזה נפשות ישראל לעוררם לעבודת השם באמת כפי מה שקבלתי ממנו זכרונו לברכה. אך אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק בי, כי דבוריו הקדושים האמתיים שהשאיר בי דבורים חמים כגחלי אש היו כאש עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל לא אוכל להתאפק, והייתי מספר ומדבר בתמימות עם בני הנעורים מהתכלית של זה העולם, ובתוך דברי הייתי מספר להם מעזוז נוראות נפלאות תורותיו ושיחותיו ומעשיותיו ועצם נוראות גדלת קדשתו וכו'. ובכל זה היו לי תהלה לאל הרבה הרבה לספר דברים המשיבין ומחיין את כל נפשות השומען וכו' וכו' עד שהתחילו דברי לכנס בלבם קצת ונתעורר לבם קצת לחשב על תכליתם הנצחית, עד שהיו משתוקקים לשמע ממני דברי אלקים חיים הנובעים ממעיני הישועה של אדוננו מורנו ורבנו הנורא זכר צדיק וקדוש לברכה.

וכל מה שעבר בזה בפרטות בכמה דרכים נפלאים ונוראים ונעלמים מאד מאד שעזרני השם יתברך בזה בכל יום ובכל עת, אי אפשר לבאר ולספר כלל אלו פינו מלא וכו' אין אנו מספיקין וכו'. והנה השם יתברך יודע קטנותי ושפלותי שהייתי בעיני ולא עלה על דעתי שיהיה לי כח לקרב אנשים לעבודתו יתברך. אך בכל עת שדברתי ממנו זכרונו לברכה ומתורותיו ושיחותיו הקדושות נתעוררתי כישן וראיתי שאף על פי כן אין מי שיודע דבורים אלה לאמתתן כמוני השפל. ובתוך כך נזכרתי מה שרבנו אמר לי כמה פעמים בכמה לשונות שרצונו שאקרב נפשות להשם יתברך וחזקני בזה בכמה וכמה לשונות וכו' וכו' ועל ידי זה נתחזקתי בכל פעם. ואחר כך חזר ונחלש דעתי כל כך עד שכמעט שכחתי בכל ההתחזקות. ואחר כך כשעזרני השם יתברך בפרט בעת שדברתי עם אנשים מאמתתו זכרונו לברכה חזרתי ונזכרתי וכן היה כמה פעמים. והנה כבר ידוע לנו שאחרי כל רבוי הדבורים שמדברים עם אנשים מהתכלית ומעוררים אותם לשוב להשם יתברך, עם כל זה לפעל איזה פעלה אצלם אפלו כחוט השערה זה קשה מאד מאד כי לבעל בחירה קשה מאד לעזר (כמבאר במקום אחר (חיי מוהר"ן קצז)). אבל אף על פי כן אנו מחיבים כל אחד לדבר עם חברו ביראת שמים, והטוב בעיניו יעשה, השומע ישמע והחדל יחדל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת נ"ה) אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי: