# פה

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/85-2/

וכל יום שלישי הנזכר לעיל תהלה לאל היה לנו ניחא, וחזרנו לאיתננו מעט מעט. אור ליום רביעי בתחלת הלילה התחיל הקפיטאן לנגן על איזה כלי זמר, ושאל אותי אם אני יכול לנגן, השבתי לו לא. ודבר עמי מענין כלי זמר והתחלתי לדבר עמם מענין רקודין, שבינינו מרקדין ביום טוב ועל חתנה, בתוך כך ירדתי אל הבית. בתוך כך נתעוררו הם והתחיל אחד מהם לרקד הרבה, ואזי נתעורר רי"א לרקד גם כן קצת. ואחר כך ירד לשמש אותי בסעדה, כי אני כבר ישבתי לאכל והוא לא אכל עדין, וגמרתי סעדתי לבדי.

ואחר־כך אמר רי"א שיש לו חשק לרקד עוד. ועלינו על הספינה, והקפיטאן עם עוד אחד היו מנגנים באיזה כלי־שיר פשוטים, ורי"א היה מרקד הרבה מאד, עד שאחר־כך רקדתי גם אנכי עם רי"א הרבה, וגם שני מטראסין רקדו. הם רקדו ושמחו, ולא ידעו מה שמחתם, ואנחנו, תהלה לאל, רקדנו ושמחנו, שאנו זוכים לילך לארץ־ישראל, לארץ הקודש, להכיר את מי שאמר והיה העולם. וכמו שמובא משל בשם הבעל־שם־טוב, זכרונו לברכה (בספר "תולדות יעקב יוסף"), מענין בן־מלך, שהיה בשביה, והגיע לו אגרת מאביו, ורצה לשמח, והשקה את כל מי שהיה עמו עד שנשתכרו, ורקדו ושמחו. הם רקדו ושמחו בהוללות ושכרות, והוא רקד ושמח בתוכם על שהגיע לו ידיעה מאביו. והיה זה בעינינו לפלא גדול, שזכינו לרקד ולשמח על הספינה, שהיו כלם עכו"ם, ולא היה ביניהם שום יהודי, כי־אם אנחנו שנינו לבד. כי זה ידוע לנו, שעקר התחזקות הוא שמחה, כי חדות ה' היא מעזכם, כמבאר בדברינו פעמים הרבה בלי שעור. גם בכל יום רביעי הלכה הספינה כסדר בעזרת השם יתברך: