# פט

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/89-2/

ביום ראשון פרשת אחרי וקדושים ז' איר נכנסתי לקהלת־קדש סטנבול לעיר גאליטא. ובתחלה נכנסתי לבית רבי שמעון ברסליר ולא מצאתיו בביתו. משם נכנסתי לבית בנו של רבי יוסף שהיה לי אגרת־שלום ממנו מאדעס לבנו רבי פינחס. ושם קבלו אותי בכבוד גדול מחמת האגרת־שלום שהיה יקר בעיניהם מאד. וישבנו שם קצת, וכבדו אותנו ביין שרף. בתוך כך נתקבצו לשם כל הגרים מאנשי פולין, והיה לי נחת גדול שהיה לי עם מי לדבר. בתוכם היה אחד שמו רבי אברהם מאנשי פולין שהוא גם כן סרסור, ותכף הלך עמי רבי אברהם הנזכר לעיל עם עוד אחד, והכניסני לביתו. ושם הראה לי מקום להניח המטלטלין שלנו. ואחר כך הלכו עמי להספינה וקבלנו שם כל המטלטלין שלנו והכנסנום לעיר. וקבלו ממנו מכס סך מועט ערך ארבעים פאריס, והכנסנו הכל לבית רבי אברהם הנזכר לעיל. ונתתי שבח להשם יתברך שהזמין לנו אכסניא לכנס שם, כי בסטנבול קשה למצא אכסניא. ובפרט שאין אנו מכירין בלשונם כלל. אחר כך יצאתי לשוק ונזדמנו עמי כמה אנשים מאנשי פולין, כי גם אצלם היה לנחת שבא איש ממדינתם.

אחר־כך הקרה ה' לפני את רבי שמעון ובתחלה היה לי נחת שהיה לי עם מי לדבר, כי קבל אותי באהבה וכבוד. אחר כך היו לי יסורים גדולים עד אין קץ מאהבתו, כי תכף התחיל לדבר עמי מענין ביאתי שספרתי לו שבאתי בשביל לנסע לארץ הקדש, ותכף ענה ואמר אין עתה שום דרך לבוא לשם. והציע לפני גדל עצם הסכנה שיש עכשו לנסע על הים, ושאי אפשר בשום אפן לנסע עכשו לשם ודבר הרבה עמי בדרך אהבה. וכל דבוריו היו שאין דרך נכון לפני כי־אם לחזר לאדעס, ואין שום סברא אחרת חוץ מזה. והייתי חפץ שישתק, והוא כפל ושלש הדברים כמה וכמה פעמים, והיה לי צער גדול מזה. אחר כך נשמט ממני ולבי היה נשבר מאד מאד מדבריו בלי שעור, כי גם כשנכנסתי לקהלת־קדש סטנבול היה לבי נעצב ונשבר מאד מכמה טעמים שבלבי אשר כמעט כשל כח הסבל, אבל השם יתברך עשה עמי חסד שעל כל פנים נזדמן לי תכף אכסניא טובה. ותכף התחלתי לשמע מכל אנשי פולין שמועות כאלה שאין שום דרך עכשו לבוא לארץ ישראל. אבל רבי שמעון הנזכר לעיל העתיר עלי דבריו מאד, ואחריו ענו כלם והודו לדבריו. וכל אחד ואחד כשמצא אותי בשוק תכף התחיל להוכיח לי שאי אפשר בשום אפן לנסע לארץ ישראל אף על פי שלא שאלתי אותו ולא בקשתי ממנו עצה, אבל הוא בעצמו דבר עמי והוכיח לי בדברים הרבה שאי אפשר לסע חס ושלום. וגדל הצער שהיה לי אז ובלבול הדעת ושברון לב עד הנפש יודע רק השם יתברך. וחזרתי לאכסניא שלי, ועליתי על העליה שמבחוץ, וישבתי דומם ומשתאה, עד שמרב שבירת לבי התחלתי להוריד דמעות בלב נשבר מאד. אחר־כך ישבתי עצמי קצת, והשלכתי עצמי על השם יתברך, ונתחזקתי קצת ותכף ראיתי שאני מכרח תכף לחשב מחשבות לראות ספינה לאלכסנדריא של מצרים: