# צא

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/91-2/

ביום שני הייתי עוד הפעם על הספינה הנזכרת לעיל, ושמעתי גם כן דברים כאלה שאין הדברים כמו שהם אומרים, ואף על פי כן ראיתי שהוא סכנה גדולה, ואני צריך לרחמים וישועה גדולה. ובפרט שגם מעות על הוצאות אין לי כדי ספוקי, כי בעת כזאת צריכין להרבות בהוצאות מאד. ותכף ביום שני הנזכר לעיל כשחזרתי מהספינה הנזכרת לעיל, נסענו בספינה קטנה להוסקיע לראות למכר שם מעט הספרים שהיו עמי. כי ראיתי מיד שהמעות שנשאר בידי כשבאתי לסטמבול בערך מאה וחמשים טאליר פחות קצת, אינו מספיק אפלו על מחצה הוצאות לארץ ישראל לבד, מלבד החזרה. ואף על פי כן היה קשה עלי מאד לנסע להוסקיע, אף על פי שהיא עיר שרבה ישראלים, והעיר הזאת היא העיר הגדולה מישיבת ישראל יותר משאר העירות שבסטנבול, אבל מחמת ששם אין נמצאים שום אנשי פולין, כי מעט הגרים מפולין הנמצאים בסטמבול רבם ככלם הם בעיר גאליטא. אבל מחמת ההכרח, ועקר הכונה שלי כי אמרתי אולי מאת ה' הוא שאני מכרח לילך להוסקיע כדי להשאיר שם איזה ספר מספרי רבנו זכרונו לברכה, כי איך אפשר שאהיה בסטמבול ולא אשאיר שם שום ספר חס ושלום, ורק מחמת זה נתחזקתי ואמרתי ויהי מה - אלך לשם.

והתחיל חברי רי"א לדבר לי שעכשו סמוך לערב, ובודאי נצטרך ללון שם, ואין לנו שום מקום ללון. וכבר ידענו היטב, שאצל הפרענקין [עדות המזרח] קשה מאד מאד למצא בית לכנס בו, בפרט אנשי פולין שהם בעיניהם לשחוק ללעג ולקלס. אבל אמרתי שגם דברי רי"א הם מניעה, ואיני רוצה לדחות הדבר, ויהי מה אלך לשם. והלכנו לחוץ ולקחנו משם עמנו מעט ספרים, וקצת ספרי רבנו זכרונו לברכה, וטלית ותפלין שלי לבד. והלכנו שנינו אל השוק עד שמצאנו אחד מאנשי פולין שהיה לו הכרות עמנו, ובקשנו אותו שיוליך אותנו אל הדרך שהולכין להוסקיע והלך עמנו עד שהביא אותנו אל השער שיוצאין בו אל הים. ומחמת שכבר פנה היום לערב הכרחנו לתן להשומר שני פאריס והניח אותנו לצאת מן השער (אבל בכל היום כלו אין נותנים כלום). ובאנו אל חוף הים, ושם עומדים ספינות מזמנות. והכניס אותנו האיש הנ"ל באיזה ספינה עם עוד שלשה או ארבעה אנשים אחרים שישבו שם מקדם, ונסענו להוסקיע. והלכנו על הים להחוף בערך חצי שעה ויותר, עד שבאנו להוסקיע ושלמנו להספן חמשה פאריס בעד כל נפש.

ונכנסנו להוסקיע ובאנו שנינו אני ורי"א ושם אין שום איש מכיר אותנו, ואין שום איש שיבין דבור אחד בלשוננו, ואפלו בלשון הקדש רחוק למצא איש שיבין דברינו. והלכנו אנחנו נעים ונדים, וחבילתנו בידינו. ואין אנו יודעים להיכן נכנס. והתחלנו לשאל היכן הבית הכנסת או הבית המדרש? - ואין אדם מבין מה שאנו אומרים. כי בית־הכנסת הם קורין "קהל קדוש", ובית המדרש אין נמצא שם כלל. רק מקום שלומדים שם נקרא ישיבה, ויש מקום שיושבים שם בטלנים שאומרים תהלים וזה נקרא הסגר. וכל זה נודע לנו אחר כך, אבל בעת שנכנסנו לשם לא ידענו מכל הלשונות האלה. ושאלנו היכן בית הכנסת, וקצתם הבינו וקצתם לא הבינו. ושאלנו היכן החכם או הרב, והנערים שראו אותנו כלם שחקו מאתנו מאד, ורדפו אחרינו בכל פעם כמו אחרי המשגע חס ושלום.

אחר־כך צוה פרענק אחד לנער אחד שיוליך אותנו להרב הכולל שיושב שם בהוסקיע שהוא רב הכולל לכל העירות שבסטנבול. והלכנו אחר הנער הנ"ל, ואנחנו לא הבנו מה שאמר הפרענק להנער הנזכר לעיל, והיינו סבורים שמוליך אותנו לאיזה בית הכנסת או בית המדרש. והנער הלך לפנינו בשמחה ושחוק כי היה לו נחת שיש לו שיכות לאנשים האשכנזים שנדמו בעיניהם כמשגעים חס ושלום. והוליך אותנו עד שהכניס אותנו על העליה של הרב הכולל. והיה קשה עלינו לכנס לשם מחמת שאינו מבין לשוננו, וגם קשה לכנס עם החבילות שבידינו. ואף על פי כן הנחתי החבילות ביד רי"א ואני נכנסתי להרב, ולא היה אז בקו הבריאה והתחיל לשאל מאין באתם בלשון קפידא קצת. והשבתי לו דברים מעטים באימה ובושה כי נסתמו דברי לפניו, ולא הבין היטב מה שאני אומר. ושם ישב עוד איש אחד לפניו ודברו עמי דברים מעטים מאד, והשיב מיד למחר, הינו שאבוא למחר. והאיש שישב אצלו הראה לי בידו הלא אתה רואה שאינו בקו הבריאה. ויצאתי ממנו מיד בשמחה שפטרתי אותו. כי השעה המעטת שעמדתי לפניו היה קשה עלי מאד, מחמת שמעולם לא הייתי בענין כזה.

אחר־כך יצאתי אל החוץ, ועמדנו לפוש אצל עץ עב אחד שעמד אצל איזה בית והנחנו שם איזה חבילה. והתחילו לקבץ אנשים אצלנו והתחילו לשאל אם אנו מוכרי ספרים והתחלנו להראות להם הספרים, אבל לא הבינו דברינו, כי־אם בקשי גדול הבינו קצת בלשון הקדש. בתוך כך בא אדם שהוא עוסק במכירת ספרים ודבר עמנו מעט, ולקח מאתנו ש"ס משניות קטנים, ולקח אחד מאתנו ונתן לנו אדרוף [דמי קדימה] מעט מעות, והשאר יקח למחר. ועדין אין לנו מקום לכנס בו והיום הולך ופונה לערב. ובתוך כך נזדמן אחד ואמר שהוא יקנה מאתנו ספרים, והוליך אותנו לביתו והלכנו אחריו. בתוך כך בקשנו אותו שנלין בביתו. ובתחלה מאן בדבר, ואחר כך בקשנו אותו עוד, ואחר ההפצרה קבל אותנו ללון בביתו. ונתנו שבח והודאה להשם יתברך שמצאנו מקום ללון. אחר כך בלילה ספר לנו בעצמו שמה שקבל אותנו הוא רק מחמת שלא היתה אשתו בבית, אבל אם היתה אשתו בביתו לא היה יכול בשום אפן לקבל אותנו, כי נשותיהם אינן מקבלות אורחים, בפרט אשכנזים: