# צד

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/94-2/

והנה סמוך ליום רביעי, נזכרתי שכבר עברו שלשה ימים ועדין לא הייתי בבית הקונסליר (קונסוליא) אודות הבילעט (כרטיס) שהניחו הקפיטאן שלנו שם וצוה לנו שנלך לשם לקבלו ולהחליפו שם. ועדין לא היינו בבית הקונסליר אודות הבילעט, ועל כן ביום רביעי נזדרזנו אחר התפלה, ונסענו לגאליטע. ונסעו עמי על ספינה אחת אלו האנשים שקנו בבקר ספרים אצלנו כי רצו לקנות אצלי עוד ספרים אחרים.

ומדי עברנו על הים דברנו דברי תורה וספרו לי איזה דבר־תורה שאותיות אמצעיים שבתוך תבת יעקב (כזה יו'ד עי'ן קו'ף בי'ת) עולה לב. ובתחלה שאלו אותי אימתי יבוא משיח השבתי להם שזה נעלם מעין כל חי כי הוא קץ הפלאות. וכמו שאמר דניאל סתם הדברים וחתם. ואפלו השם יתברך בעצמו מלבה לפומה לא גלי, כמו שכתוב בתקונים ללבי גליתי ולאיברי לא גליתי. והתחילו לעסק עמי בענין פרוש דברים אלו ללבי גליתי וכו' והשבתי להם כי יש צדיקים שנקראים בחינת לב, ולהם גלה השם יתברך קץ הפלאות, אבל יש צדיקים שנקראים בחינת אברים ולהם לא גלה. אחר כך אמרו לי מי נקרא לב ואז הודיעו לי ענין הנזכר לעיל מענין יעקב כנזכר לעיל. אחר כך גליתי להם ענין הנפלא שגלה רבנו זכרונו לברכה על פסוק כי לא תשכח מפי זרעו שהוא סופי תבות י'ו'ח'א'י' וכו' כנדפס בתחלת ספר לקוטי מוהר"ן, והוטב בעיניהם מאד. גם אמרתי להם מענין ואלה שמות וכו' שהוא סופי תבות "תהלים תשובה" (לקוטי תנינא ע"ג) ולא יכלתי לומר להם כל הענין, מחמת שאינם מבינים בלשון הקדש שלנו. וכל זה היה בעינינו לפלא גדול וישועת ה' נפלא ונורא, שזכיתי בסטנבול לדבר מתורתו של רבנו זכרונו לברכה, ולמכר שם ספריו הקדושים שהם אתחלתא דגאלה.

ובאתי לגאליטע סמוך לחצות היום, ומצאתי את בעל האכסניא שלי בביתו. והודיע לי תכף שיש ספינה שהולכת לאלכסנדריא, וביום שבת קדש או ביום ראשון תצא מכאן. והייתי נחפז מאד לילך אל הקונסליר אודות הבילעט, ולא רציתי עוד להאריך בדברים עם האנשים שבאו עמי לקנות ספרים, ודחיתי אותם. והלכתי בזריזות אני ורי"א והבעל הבית שהוא רבי אברהם, והלכתי מיד לעיר ביאלע ששם יושבים כל הקונסלרין. והוליך אותנו בדרך בית־הקברות של ישמעאלים (אף על פי שבאמת יש דרך אחר קרוב ממנו וכל זה היה בכונה) עד שבאנו לקונצילאריע מאוסטריך.

וכשנכנסנו לשם דחו אותנו מזה לזה כדרכם עד שבאנו לפני הסיקראטור [המזכיר] ותכף הראה לי הבילעט שלי ושאל אותנו זה הוא, השבתי לו הן. ענה ואמר מה זה מה באת לכאן הלא זה הוא בילעט של רוסיה ומה שיכות יש לך לכאן. השבתי לו, אדוני כך הוא דת רוסיה שלוקחין הבילעט של הקונסליר ומחליפין אותו ונותנים בילעט שלהם. ובלא זה אין מניחים לצאת מהגרעניץ, אבל באמת מבאר בהבילעט שאני מאנשי הקיסר מאוסטריך. ענה ואמר לא כן הוא כי כמה אנשים באו הנה והביאו הבילעט של הקונסליר בעצמו. ואמרתי לו יקרא מה שבתוכו ויראה שכתוב שם שאני מאוסטריך. השיב איני מכיר בלשון רוסיה. לך ותן אותו למי שבקי היטב בלשון רוסיה לקרות.

והלכנו בפחי נפש מאד, גם בתוך דבריו הזכיר לשון של חשש מרגלים חס ושלום שנקרא בלשונם. והיה לי צער גדול ופחד מאד, והלכנו עם הבילעט לביתנו ועליתי על העליה וישבתי משתומם. אחר כך הלך הבעל הבית רבי אברהם הנזכר לעיל ודרש וחקר, עד שנודע לו מי שבקי בלשון רוסיה וחזר לביתו וקרא אותי. וחזרתי והלכתי עמו לעיר ביאלע, ובאנו לבית אותו האיש, ולא מצאנו אותו בביתו והלכנו לבית קאוויני וישבנו שם לפוש. וישבנו שם הרבה עד שנודע שם מאיש אחד שיודע בלשון רוסיה, הינו סופר אחד שנשאר מבית הקונסליר של רוסיה. כי אז באותה העת לא היה שם קונסליר של רוסיה, כי נסע לביתו מחמת מריבת הגרעקין (היונים) כידוע. ועל ידי זה היו לנו יסורים כל כך. והלכנו לבית הסופר הנזכר לעיל, ויצא לקראתנו לבית השער. וספרנו מבקשנו ולקח הבילעט וקרא אותו ואמר שכתוב בו שאני מהקיסר מאוסטריך, אבל אמר שלא ישר בעיניו החותם שנחתם עליו (הינו חותם הנשר שקובעין עליו) כי לא היה נכר כלל תמונת אות מהחותם כי באמת היה מטשטש מאד, וחתימת יד הגרף לודזירן בעצמו שהיה כתוב שם, אמר שאינו מכיר כתיבת ידו, כי זה כבר שתים־עשרה שנים שהוא בכאן. אבל זה הוא תמוה בעיניו שהחותם העגל שקובעין הוא מטשטש מאד מאד עד שלא נכר ציור הנשר והאותיות כלל. והיה לנו צער גדול. ותכף הלך על העליה ולקח הבילעט והעתיק אותו אות באות והביא לנו הבילעט שלנו, וגם ההעתקה. רק כתב ההעתקה חתם בחתימה, ואמר לנו בעל פה שכתוב שם שהבילעט הוא שאני מאנשי קיר"ה מאוסטריך, אבל חתימת יד הגרף הנזכר לעיל אינו מכיר. ותכף היה פחד גדול בלבי, אולי יקלקל יותר חס ושלום.

והנה כבר היה אחר חצות שאי אפשר עוד להתקרב לבית הקונסליר, וההכרח להמתין עד למחר. וחזרתי משם בפחי נפש ובדאגה גדולה ומרך לבב מאד, כי אני גר בארץ נכריה וכשהקונסליר לא יקבלני חס ושלום, בפרט בשעת מלחמה כזאת מי יודע מה יהיה מזה. אחר כך הכרחתי לילך עוד הפעם להוסקיע, לעשות שם קץ אודות הספרים שהשארנו שם. ובאנו לשם והיו לי שם קצת יסורים קדם שמצאתי האנשים שהיה לי עסק עמהם, ולנו בבית רבי יעקב חזן הנ"ל: