# צז

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/97-2/

והנה ביום חמישי חזרתי בזריזות לגאליטע, ולא השארתי עוד שום ספר בהוסקיע. והיינו בהולים לחזר לגאליטע כדי לבוא קדם חצות לבית הקונסליר לשמע התשובה מהם. אשר עינינו היו תלויות לזה וחיינו היו תלויים מנגד כי הוא חשש סכנת נפשות כנזכר לעיל.

ובאנו לגאליטע לבית האכסניא שלנו, והלכנו מיד לעיר ביאלע, וחזרנו ובאנו לסיקריטור ומסרנו לו הבילעט עם כתב העתקה של הסופר הנזכר לעיל, שהיתה חתומה. ופתחה וקראה וענה ואמר, הלא הוא בעצמו אומר שאינו מכיר החתימה ואמר שהוא צריך לשאל אדון אחר שהוא כמו שני לקונסליר, כי הקונסליר בעצמו לא היה אז בביתו. וחזרנו והלכנו משם בדאגה ופחד גדול, וגדל הצער והפחד שהיה לי אז אי אפשר לבאר, וישבתי משתומם על העליה עד שהתחלתי לבכות בלב נשבר מאד שבאתי לארץ מרחקים ואין לי מכיר, ובאתי בסכנה כזאת, והיה לי כליון עינים עד יום ששי אחר התפלה.

אחר־כך חזרנו והלכנו לשם והשיב הסיקריטור שנלך להאדון הנזכר לעיל בעצמו, כי עדין לא השיב לו. וזה האדון לא היה אז בביתו, והכרחנו להמתין שם הרבה בפחי נפש וכליון עינים. אחר שתים או שלש שעות בא האדון הנזכר לעיל לביתו, והודיעו לנו, והלכנו ובאנו לפניו והוא טען גם כן כדברים האלה שדבר הסיקריטור הנזכר לעיל, גם שאל להיכן אנו רוצים לנסע אמרנו לו לירושלים. ענה ואמר אין הקיסר שלנו בוחר באנשים ההולכים לירושלים, כי הוא רוצה שישב כל אחד במדינתו בביתו. כי אלו האנשים מרמים את העולם ולוקחים מעות המדינה לחוץ (כידוע ששם אסור על פי פקדת הקיר"ה לקבץ מעות ארץ ישראל) השבתי לו אני רוצה לחזר מיד ונשתק קצת אבל על כל פנים על הבילעט לא השיב דבר. רק אמר שהוא צריך לשלח הדבר לפני המיניסטר הקונסליר בעצמו, ושאי אפשר לקבל תשובה על־זה עד יום ב'. וקבל הבילעט וכתב ההעתקה הנזכרת לעיל מידינו, כדי לשלחו להקונסליר בעצמו וחזרנו והלכנו משם. וגדל הצער והפחד והאימה שהיה לנו אז אי אפשר לספר, וחזרתי ובכיתי לפני השם יתברך שירחם עלי ברחמיו העצומים: