# צט

> מקור: https://rabenu.app/books/yemeymoharanat/99/

בשנת תקע"ט התחלתי לעסק בהעמדת הדפוס בביתי כדי לחזר ולהדפיס הספרים הקדושים שלו בכמה וכמה תקונים נפלאים, והיה לי מלחמות גדולות בזה ומניעות רבות ועצומות בלי שעור. ובישועתו הנפלאה חפץ ה' בידי הצליח וגמרתי העסק בשלש שנים דהינו משנת תקע"ט עד סוף שנת תקפ"א, שאז נגמרו בכי טוב הדפסת הספרים הקדושים לקוטי מוהר"ן הראשון והתנינא וספר האלף־בית עם שמות הצדיקים בכמה הוספות טובות. וגם בני שכנא שיחיה הדפיס שלא בידיעתי התקון הכללי הנ"ל וזה היה צמיחת הישועה של הדפסת התפלות. ואחר כך בשנת תקפ"ב בתחלתו התחיל בני הנ"ל תכף להדפיס כל התפלות. אך היו מניעות עצומות מאד ולא נגמרו כי אם עשרים ושתים תפלות.

ובאותה השנה היא שנת תקפ"ב נסעתי לארץ ישראל עם רבי יהודה אליעזר הנ"ל וזכיתי להיות על אדמת הקדש וחזרתי משם באותה השנה.

ובשנת תקפ"ג באתי לביתי בשלום כנרשם באריכות בזה הספר, ובאותה השנה היו נשואין הראשונים של בני יצחק שיחיה בטשירקאס.

ובשובי משם סמוך מאד לראש השנה תקפ"ד נתחזקתי לעסק בהדפסת התפלות, והשם יתברך בנפלאותיו הנוראות שלח אז בלב אחד מאנשי־שלומנו איש כשר וישר שהתנדב לבו פתאם בהיותו בדרך קדם שנתועד עמי בראש השנה הנ"ל לתן סך מסים בשביל הדפסת התפלות. גם שלח השם אז בדעתי חדושים נפלאים על מעלת התפלות שעושין מתורות, כאשר הזהירנו הוא זכרונו לברכה, שבהם תלוי קיום התורה והמצוות כנכתב אצלנו בעזרת השם (לקוטי תנינא כ"ה). ועל ידי כל זה חזקני השם יתברך עד אשר הוצאתי מחשבתי מכח אל הפעל ובשנת תקפ"ד הדפסתי את התפלות מסימן ס"ה עד סוף חלק ראשון וחלק שני עד סימן י"ד. ורבוי המניעות שהיו לי על זה מקדם היה בלי שעור, אך השם יתברך עזרני וחזק את לבבי והזמין לי על הוצאות עד שעסקתי בדפוס כל ימי החרף הנ"ל, עד שגמרנו כל הנ"ל בלי בעלי־מלאכות מבחוץ, רק אנשי־שלומנו בעצמן למדתי אותם האמנות. ואחד מהם ר"מ היה יודע האמנות מכבר והם עסקו בדפוס למען המצוה, כל החרף הנ"ל עד שגמרנו כנ"ל.

ואחר־כך בימי הפורים שהיה ביום ראשון היה מחלקת גדול פה. ועל ידי זה נתגלגל הדבר שנמצאו מוסרים והלשינו עלי עד שבאו פתאם לביתי וסגרו וחתמו בית הדפוס עם כל הכלים. ועדין היא חתומה וסגורה (עין לקמן) השם יתברך ירחם עלינו לפתחה מהרה ויצילני מכל מיני סכנות ופחדים בלי רבוי הוצאות ממון ישראל, ונזכה לחזר ולהדפיס בפרהסיא בשלום ואז נספר מעשי השם כל מה שעבר בענין זה בעזרת השם. הדפוס סגרו וחתמו ביום ששי ערב שבת קדש י"ט אדר שני שנה הנ"ל, והיו לנו פחדים כי הייתי בסכנה גדולה והכרחנו להוציא הרבה על שחדים ונשלח הדבר לקאמניץ. והיינו בחשש סכנה זמן רב, עד שבחדש מנחם אב בתשעה באב אחר חצות הגיע התשובה מקאמניץ שלא יניחו אותי להדפיס עד שאקבל רשיון מוילנא, וזה היה לי לישועה והודיתי להשם יתברך שעל כל פנים נצלתי מחשש סכנה. ועתה אנו מקוים בכל עת שיגיע הרשיון מוילנא בעזרת השם יתברך: