# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/61/1/

וזהו בחינת בשר בחלב שאסורו חמור מאד, ואפילו הבשול לבדו אסור מן התורה. כי עקר יניקת רע הכולל שהוא הנחש הוא על־ידי לשון תרגום הנ"ל, שדרך שם עולה לינק מהקדשה (כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל "תפלה לחבקוק" הנ"ל). וחלב הוא בחינת תרגום, כנ"ל בהלכות דברים היוצאים מן החי (הלכה א), כי הוא נהפך מדם לחלב, בחינת (בכורות ו:): 'דם נעכר ונעשה חלב', שהוא בחינת נוגה, בחינת תרגום, בחינת עץ הדעת שלפעמים הוא רע, דהינו בחינת דם. ולפעמים נתהפך לטוב, דהינו שנתהפך מדם לחלב. ועל־כן החלב מחמת שהוא בחינת קדשה וטוב, בחינת שלמות לשון הקודש שנשלם מן התרגום כנ"ל, בחינת (שיר־השירים ד, יא): "דבש וחלב תחת לשונך". ומחמת זה אין צריך החלב התר השחיטה, כנ"ל.

ואף שהוא בבחינת קדשת לשון־הקדש, אף־על־פי־כן עדין יש בו קצת פסלת שנשאר מן הברור שלא נתברר בשלמות עדין. וזה שאנו רואין, שהחלב הוא דבר המתברר תמיד בברור אחר ברור, דהינו שאי אפשר להשהות אותו, ותכף שמשהין - מתחיל להתברר, דהינו שנקלט השמן שבתוכו, שהוא הטוב המבחר שבו וצף ועומד על גביו. וכן אחר־כך מטבע החלב להתברר ונעשה ממנו חמאה, ואחר־כך גבינה, ואחר־כך שאר דברים שהם נעשין מן הפסלת שמתבררין אחר־כך, כגון הגבינה השניה שנעשית מנסיובי דחלבא, כי כל עקר החלב הוא בא מברור שנתהפך ונתברר מרע לטוב, מדם לחלב כנ"ל. וזה ידוע (עץ־חיים שער לט, דרוש ג), שכל דבר המתברר ונתתקן מרע לטוב, אף שכבר נכלל בטוב - עדין צריך ברור אחר ברור כדי לברר בשלמות הטוב המבחר שבו, והמותר מתברר אחר־כך.

וזה בחינת החמאה שהוא טוב המבחר המתברר בראשונה, ואחר־כך מהמותר נתברר ונעשה גבינה, ואחר־כך המותר נתברר עוד ונעשה גבינה שניה, ואחר־כך נשאר עצם הפסלת שהוא נשאר בתוך החלב בעת שנתהפך מדם לחלב כנ"ל, דהינו נסיובי דחלבא, שהן מי חלב השניים. והן בתחלה היו מתעלמים בתוך החלב, ועתה מתבררים כנ"ל, ונשאר ונבדל מהחלב עצם הפסלת שהן מימי חלב הנ"ל כנ"ל.

ועל־כן יש דעה שהם אסורים באכילה באסור איבר מן החי (יורה־דעה, סימן פא, סעיף ה'). כי התר החלב שאינו צריך שחיטה, הוא מחמת שהוא בבחינת קדשת לשון־הקדש שנתהפך מרע לטוב בבחינת תרגום כנ"ל. ואף שהיה בו עדין קצת אחיזה מה שלא נתברר עדין, דהינו הפסלת מימי החלב הנ"ל שהיו מתעלמים בו, אף־על־פי־כן היה בטל במעוטו. ומאחר שרבו וכל עקרו טוב כנ"ל, על־כן לא היה צריך שחיטה כנ"ל, אבל עתה שנתברר בברור אחר ברור עד שחזר ונשאר עצם הפסלת מימי החלב כנ"ל, על־כן חוזר לאסורו שאסור בלא שחיטה, כי המימי חלב בעצמן הם בחינת הפסלת שלא נתתקן, כנ"ל.

וזה שמצינו שהיו שומרין את הכהן הגדול בערב יום כפור שלא לאכול מאכל חלב, כדי שלא יבוא לידי קרי, כי היא מחממת את הגוף ומפלת לשינה, כמו שכתוב אצל סיסרא (שופטים ה, כה): "מים שאל חלב נתנה", כי החלב הוא בחינת תרגום, בחינת נגה, בחינת שינה ותרדמה. ואף שכבר נכללה בטוב כנ"ל, עם כל זה מחמת שכל עקרה היא שנתהפכה מרע לטוב ויש בה עדין קצת אחיזה, דהינו קצת הפסלת המתעלם בו כנ"ל, על־כן הנחש כרוך לינק שם מהקדשה ועל־כן אפשר לבא לידי קרי, חס ושלום, על־ידי החלב שמחמם ומפיל תרדמה על האדם, כנ"ל.