# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/61/2/

וזהו אסור בשר בחלב - שאסורו כדי שלא לתן יניקה להבשר שהוא בחינת דינים, ששם אחיזת הסטרא־אחרא בחינת גדי - שלא לינק מהקדשה על־ידי החלב בחינת חלב אמו, כדמשמע בזהר הקדוש במקומו, עין שם (משפטים קכה.). כי הבשר - עקר עביות וגשמיות הגוף שהוא בחינת דינים, בחינת גוף קשה (בבא בתרא י.), ששם נאחז רע הכולל הנ"ל, שהוא הסטרא־אחרא שנאחז ביותר בהבהמות כנ"ל. ועל־כן אפלו לאחר שחיטה, עם כל זה יש בו אחיזה עדין.

כי זה ידוע, שצריך עבודה גדולה ותקון אחר תקון להפריד הרע מן הטוב שהיה נאחז בו ביותר, ועל־כן אין דבר שיצטרך בשול כל־כך כמו הבשר, בפרט בשר בהמה, שהוא קשה מאד, בחינת 'גוף קשה' כנ"ל. ועל־כן צריך המתקה ביותר ואינו נתתקן לאכילה, כי־אם אחר בשול רב אצל האור, ובלא הבשול אינו מאכל אדם כלל, כי עדין לא נתברר למאכל אדם, ולא נכנע ונמתק הרע שבתוכו לגמרי עד אחר הבשול על־ידי האור, בבחינת (יחזקאל טו, ז): "מהאש יצאו והאש תאכלם". וזהו בחינת בשול של כל הדברים הצריכין בשול כדי להמתיקם ולבררם להכשירם למאכל אדם על־ידי הבשול אצל האור, כנ"ל.

ועל־כן הבשר ובפרט בשר בהמה שהם דבר שיש בהן רוח חיים ושם אחיזתם ביותר, צריכין בשול רב כדי להמתיקם כנ"ל. וזהו שדקדקו רבותינו ז"ל: 'בשר חי לכלבא הוא חזי' (בשר חי ראוי לכלב) - 'לכלבא' דיקא, בבחינת (שמות כב, ל): "לכלב תשליכון אותו", כי עדין לא נמתק הרע הכולל שהוא בחינת פגם הברית, בחינת 'כלבא נחית' כנ"ל.

וזהו האסור של בשר בחלב - כדי שלא לתן כח ויניקה להרע הכולל הנאחז בהבשר כנ"ל, על־ידי החלב, שלא יינק, חס ושלום, מהקדשה, על־ידי החלב שהוא בחינת תרגום כנ"ל, שהוא כרוך שם לינק דרך שם כנ"ל. ועל־כן עקר האסור דרך בשול, וגם הבשול בעצמו אסור. כי עקר ההתחברות הוא על־ידי הבשול, כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, במקום אחר (בסימן ב), שאפיה ובשול הם בחינת הכנה אל החבור והזווג, כי הבשול הוא מתקן המאכל וממתיקו ומכשירו שיהא ראוי לאכילה, שהוא בחינת זווג (כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר). ועל־כן אסורו חמור מאד - שלא להפך, חס ושלום, לעשות על־ידי הבשול זווג רע מאד לחבר בשר וחלב, חס ושלום - לתן כח ויניקה להם על־ידי החלב, כנ"ל.