# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/62/2/

וזה בחינת אש של המזבח ששורף את הקרבן, כי אש של המזבח הוא בחינת אש דקדשה, שהוא בחינת 'אש אכלה אש' - שהוא אוכל ומכלה מאורי אש, בחינת רוח הבהמיות, שזהו בחינת קרבנות שנשרפת הבהמה שהיא בחינת מאורי אש, על־ידי אש של גבה שהיא בחינת 'אש אכלה אש', כי "מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל טו, ז), כי 'מניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא' (סנהדרין לט:). נמצא, שעל־ידי הקרבנות נכנעים מאורי אש, ועל־כן על ידם התרה אכילת בשר, כי על־ידם יש כח לאכל בשר, כי יש כח לברר הטוב מהם על־ידי שנכנע הרע שלהם בחינת מאורי אש, על־ידי הקרבנות כנ"ל.

ועל־כן הצריכה התורה להתיר לנו בשר תאוה, כי הסברא היתה נותנת שלא לאכל בשר כלל, כי־אם על־ידי קרבן - שעל־ידו נכנע מאורי אש כנ"ל, אבל בלא קרבן איך אפשר לאכל בשר, שהוא בחינת מאורי אש, ועל־כן הצריכה התורה להתיר לנו, כי באמת מאחר שיש בחינת קרבנות בעולם, על־ידי־זה יכולין לאכל בשר בכל העולם, אפלו אם אין מקריבין ממנה קרבן, כי על־ידי כח הקרבנות שמקריבין בבית־המקדש נכנע בכלל המאורי אש, ועל־ידי־זה יש כח לאכל בשר בכל מקום אף־על־פי שאינו קרבן, כי כבר נכנעו מאורי אש דהינו רוח הבהמיות ויש כח לברר הטוב מן הבשר מאחר שיש קרבנות בעולם.

ועקר כל הקרבנות הם בבית־המקדש, כי מיום שנבחר בית־המקדש נאסרו כל הבמות (זבחים קיב:), כי בבית־המקדש שם מאירין המאורי אור כנ"ל ועל־כן יכולין שם להכניע מאורי אש וכו' כנ"ל. ועל־כן משחרב בית־המקדש - דין הוא שנגזר על עצמנו שלא לאכל בשר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא ס:), כי אי אפשר לאכל בשר כי־אם כשבית־המקדש קים ויש קרבנות כנ"ל. אך אף־על־פי־כן אנו אוכלין בשר מחמת שהוא גזרה שאין הצבור יכולין לעמד בה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי אף־על־פי־כן גם עכשו יש לנו כח להכניע מאורי אש על־ידי כח הצדיקים והתורה כנ"ל. גם עכשו יש בחינת קרבנות, כי כל העוסק בתורת עולה, כאלו הקריב עולה וכו' (מנחות קי.). ועל־כן נהגו שלא לאכל בשר מראש־חדש אב עד אחר תשעה באב (ארח־חיים סימן תקנא סעיף ט), כי אז מתאבלין על חרבן בית־המקדש, ועל־כן אין אוכלין בשר – להראות, שעקר אכילת בשר הוא רק בזמן שבית המקדש קים ויש קרבנות כנ"ל.