# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/63/2/

וזה בחינת כל אסורי כלאים ואסור בשר בחלב. כי צריכין לשמר שיהיה כל דבר בגבולו ובמקומו, כי כשיתערב, חס ושלום, שני דברים הסותרים זה את זה, שכל אחד יש לו גבול אחר - אזי יהיה נסתר הגבול של כל אחד. וכשנסתר ונפרץ הגבול, חס ושלום, משם הוא יניקת החיצונים שעומדים חוץ לגבול הקדשה, ואורבין ומצפין שיהיה נסתר הגבול חס ושלום.

וזה בחינת אסור עריות, כי המתרת לזה - אסורה לזה, כי כן הוא כל אסור עריות, כי כל הקרובות הן קרובותיו, הן קרובות אשתו, כלם אינם אסורים אלא לזה שהם קרובותיו ולאחר מתרות. וכן להפך, שהקרובות של אחר אסורות להאחר, ולו מתרות. וכן אסור אשת איש שמתרת לבעלה ואסורה לאחר וכן להפך. נמצא, שהמתרת לזה - אסורה לזה, כי הכל לפי הגבול שיש לכל אחד ואחד.

כי בשר וחלב הם שני הפכים, כי בשר הוא מבחינת תקף הצמצום, כי עקר בשר שאסור מדאוריתא הוא בשר בהמה, ומלך שבבהמות הוא שור (חגיגה יג:), ושור הוא בחינת הצמצום, בחינת (יחזקאל א, י): "ופני שור מהשמאל" שמשם הצמצום, וכל הגבולין של הקדשה הם נמשכין מבחינת הצמצומים, כידוע, שנמשכין מבחינת 'ופני השור מהשמאל' כנ"ל, נמצא, שבשר בהמה הוא בבחינת צמצום וגבול, וחלב הוא בחינת המתקת והרחבת הצמצום והגבול, בבחינת: 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו:), כי דם הוא בחינת דינים וצמצומים כידוע, ובשעת לדה 'דם נעכר ונעשה חלב' שהוא בחינת המתקת והרחבת הצמצום.

וזה נעשה בשעת לדה דיקא, כי באמת אף־על־פי שאסור לסתר ולפרץ הגבול, חס ושלום, אף־על־פי־כן צריך כל אחד לראות ולהשתדל להרחיב גבול הקדשה, דהינו שגבול הקדשה יתפשט ויתרחב וימתח ויתגדל מאד. וזה עקר קיום העולם כי (ישעיה מח, יח): "לא תהו בראה לשבת יצרה", כי לצאת חוץ לגבול אסור, אבל בתוך הגבול - צריכין להשתדל שיהיה נמתח ויתפשט הגבול הרבה מאד, כי גבולי הקדשה היא בבחינת ארץ־ישראל שיכולה להתפשט הרבה מאד (כתבות קיב.).

ויש כח לכל אדם להמתיק הגבול והצמצום, עד שכל גבול וגבול יהיה נמתח ויתפשט הרבה מאד, כי כך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שיהיה כח הזה לכל אחד, בבחינת (ישעיה מ, כב): "וימתחם כאהל לשבת". ואמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב.): 'בתחלה בראן כמין שתי פקעיות של שתי ואחר־כך מתחן' וכו'. וזה הכח נמשך בכל הבריאה כלה, שהם נמתחין ונתרחבין על־ידי קדשת ישראל, שיש להם כח להרחיב ולגדל גבולי הקדשה שיהיו נמתחין ומתרחבין והולכין. וזה בחינת (ישעיה נד, ב): "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי וכו' כי ימין ושמאל תפרצי" וכו'. ועל־כן בשעת הלדה הוא בחינת הרחבת גבול הקדשה, אז 'דם נעכר ונעשה חלב', דהינו שנמתק הגבול והצמצום שהוא בחינת דמים ודינים, ונעשה חלב שהוא מחיה את הולד ומגדילו.

נמצא, שחלב הוא בחינת הרחבת הצמצום, ועל־כן אסור לערב בשר בחלב יחד, כי הם סותרים זה את זה, כי באמת צריכים דיקא שני הבחינות של בשר ושל חלב כנ"ל, כי הצמצום הוא קיום העולם, ובלא זה לא היה קיום לעולם כלל. ועל־כן בשעת בריאת העולם אמר השם־יתברך לעולמו די וכו', שלא יתפשט יותר מדאי חוץ לגבול, חס ושלום, אבל אף־על־פי־כן, אף־על־פי שצריכין להצמצום דיקא, אף־על־פי־כן צריכין לראות להמתיק ולהרחיב הצמצום שתתפשט ותתרחב הקדשה בתוך הגבול הרבה לארך ולרחב, שיתפשט גבול הקדשה ויהיה נמתח מאד כנ"ל. וזה בחינת חלב כנ"ל. ועל־כן אסור לערב אלו שני הדברים דהינו בשר בחלב יחד, שלא יסתר אחד את חברו, חס ושלום, שהוא חרבן העולמות, חס ושלום, כי צריכין שני הבחינות דיקא של בשר ושל חלב כנ"ל.