# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/63/3/

וזה בחינת סכה, כי אחר יום הכפורים שאז הוא גמר התשובה של עשרת ימי תשובה, ואז עולין עד בחינת 'איה' שהוא בחינת כתר, שמשם עקר הסליחה כנ"ל (בהלכות תולעים), ואז חוזר ונבנה העולם מחדש, כי כל אחד על־ידי עוונותיו, חס ושלום - הוא סותר את גבולי הקדשה, ויורד אל החיצונים, חס ושלום, כפי עוונותיו, ואזי הוא רחוק מכבודו יתברך, כי יש גבול לכל כבוד וכבוד שלא יתפשט לחוץ לגבול וכו' כנ"ל.

וכשהאדם נופל לשם, חס ושלום, ואזי כשמתחיל לחפש ולבקש 'איה מקום כבודו', אזי זוכה על־ידי־זה לתכלית העליה, לבחינת 'איה' וכו', שמשם מקבלין חיות כל בחינת הכבוד של כל העשרה מאמרות וכו' כנ"ל. ואזי חוזר ונבנה העולם מחדש, כי אחר־כך חוזר ומתפשט חיותו יתברך מבחינת 'איה' לבחינת חלקי הכבוד וחוזר ונתגלה כבודו יתברך, שזה עקר קיום העולם, כי העקר שיחזר ויתגלה כבודו יתברך (כמבאר שם במאמר הנ"ל בסופו, עין שם). ועל־כן אחר התשובה כשזוכה לחזר ולגלות כבודו על־ידי בחינת 'איה' כנ"ל, אזי מרויחין עכשו יותר ויותר, כי עכשו נתגלה אלהותו יתברך גם במקומות החיצונים על־ידי בחינת 'איה' הנ"ל. נמצא, עכשו גבולי הקדשה נתרחבו מאד מאד, עד שגם כל מקומות החיצונים נתהפכו ונכנסו אל הקדשה, כי עכשו נעשו מחיצות וגבולי הקדשה גם שם על־ידי בחינת 'איה' וכו' כנ"ל.

ועל־כן אחר התשובה של יום כפור שאז זוכין לבחינת 'איה', ואז נתרחבין גבולי הקדשה מאד מאד, על־כן אחר יום כפור עושין סכות, זה בחינת שנתרחב גבולי הקדשה מאד גם בחוץ על־ידי התשובה, עד שהכל נכנס אל הקדשה. ועל זה מרמז הסכה, כי עד עכשו עקר הקדשה היתה רק בפנים בתוך הבית ששם עקר הקדשה בבחינת 'בראשית', שהוא התחלת התורה, שהוא בחינת 'ראש בית', כי עקר הקדשה הוא בתוך הבית דיקא, שהוא בחינת גבול הקדשה, כי בחוץ הוא בחינת שליטת החיצונים, חס ושלום. אבל עכשו אחר יום הכפורים כבר נתפשטה הקדשה גם שם על־ידי התשובה, ועל־כן עושין סכות בחוץ, להורות שגם שם נעשו מחיצות הקדשה, בבחינת (זכריה ט, ז): "ונשאר גם הוא לאלהינו".

גם אין צריכין עכשו לשמור כל־כך עצמו להסתיר בתוך מחיצות הבית, כי עכשו נכנע הסטרא־אחרא במקומה. ועל־כן אנו עושין מחיצות עראי, שהם מחיצות הסכה שהם פתוחות מלמעלה ומן הצדדין, כי אין צריכין רק שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, כי אנו מראין שהקדשה מתפשטת בכל מקום, כי בכל מקומות ממשלתו. ועל־כן אין אנו צריכין רק מחיצות עראי, כדי שיהיה איזה גבול וצמצום בעלמא, אבל באמת אין אנו יראים מהם עכשו כלל, כי עכשו הכל שלנו על־ידי התשובה, שעל־ידי־זה נתהפכו כל מקומות החיצונים אל הקדשה. ועל־כן סכות הוא בחינת יעקב, בחינת (בראשית לג, יז): "ויעקב נסע סכתה" כמובא (טור ארח־חיים סימן תיז), כי ביעקב נאמר (שם כח, יד): "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה", בחינת 'נחלה בלי מצרים', שזה בחינת סכה שהקדשה מתפשטת גם בחוץ, כי הכל נכנס אל הקדשה עכשו על־ידי התשובה של יום הכפורים, שאז זוכין לעלות לבחינת 'איה' וכו', כנ"ל.