# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/63/4/

גם זה מרמז בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן רז) על ענין ישיבתו באומאן, שזה בחינת (ישעיה לג, כד): "ובל יאמר שכן חליתי" וכו', דהינו כשנתוסף אבן אחת, דהינו נפש אחד שחוזר בתשובה ונתקרב להשם־יתברך, אזי נתרבין הבתים עד אין קץ. ואמר אז רבנו ז"ל (חיי מוהר"ן סימן רה), שעל־ידי־זה מכניסין לפנים גם הנפשות שהיו משלכין בחוץ בבחינת (איכה ד, א): "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות", כי עכשו כשנתרבין מאד הבתים, אזי ממילא נכנסין גם הם לפנים וכו' וכו', וזהו בחינת סכה, שעכשו נתרחב גבול הקדשה גם בחוץ כנ"ל. וכל זה על־ידי האבנים, שהם הנפשות שנתוספו בעשרת ימי תשובה ויום הכפורים, כי על־ידי התשובה נתוספו כמה נפשות שהם אבנים, ואז נתרבין הבתים מאד גם בחוץ, עד שממילא נכנסין הכל אל הקדשה וכו', כנ"ל.