# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/1/

כי זה כלל גדול, שצריך האדם להתחיל בכל פעם מחדש, כאשר הזהיר רבנו ז"ל על זה פעמים אין מספר, כמבאר בספריו הקדושים בכמה מקומות. וכמבאר בספור שבחיו הקדושים - שהוא בעצמו זכה למה שזכה על־ידי שהתחיל בכל פעם מחדש ולא נפל בדעתו משום דבר שבעולם, ואפלו ביום אחד היה לו כמה התחלות (כמבאר שם, עין שם, סימנים ה־ו). וכמבאר בדברי חכמינו ז"ל, כמו שפרשו על פסוק (דברים ו, ו): "אשר אנכי מצוך היום" - 'בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים', וכתיב (שם כז, ט): "היום הזה נהיית לעם", ודרשו רבותינו ז"ל, ומובא בפרוש רש"י: 'בכל יום ידמה בעיניך כאלו היום נכנסת עמו בברית'.

כי באמת, אם יסתכל האדם על עצמו היטב - יראה, שכל הבלבולים ונפילות וירידות וחלישות הדעת שיש לו, הכל הוא על־ידי רבוי המחשבות מיום שעבר ליום הבא ומשעה לשעה, שרב העולם הם כזקנים בעיני עצמן, וכל אחד נחשב בעיני עצמו כאלו כבר נזקן בדרכיו שרגיל בהם ימים רבים עד שאי אפשר לו לשוב לדרך אחר. ומחמת שהוא יודע בעצמו שהוא רחוק מדרך הישר באמת, על־כן נמצאים רבים שמיאשים עצמם מלהתקרב באמת להשם־יתברך, ואפילו מעט העבודה והמצוות שמקימים הוא כמו (ישעיה כט, יג): "מצות אנשים מלמדה", ועושים אותם בלי התעוררות וחיות, והכל מחמת הזקנה שקפצה עליהם שנחשבים בעיניהם כזקנים כנ"ל, שזה מזיק מאד מאד, כמו שהזהיר אדמו"ר ז"ל מאד מאד, ואמר שאסור להיות זקן, הן חסיד זקן, הן צדיק זקן וכו' (שיחות הר"ן סימן נא).

כי לא מבעיא מי שתעה מדרך הישר לגמרי ועושה מה שעושה, רחמנא ליצלן, כל אחד כפי מה שיודע בנפשו, ונדמה בעיניו כזקן ורגיל במעשיו אשר לא טובים. לאיש כזה בודאי מזקת הזקנה הזאת בלי שעור, כי יכול לילך לאבוד לגמרי, חס ושלום, אם לא יתעורר להתחדש, שזה עקר התשובה בחינת (איכה ה, כא): "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו" וכו' 'חדש' דיקא. אלא אפילו הכשרים קצת, ואפילו צדיקים וחסידים, אם הם כזקנים אצלם ועושים עבודתם כזקן הרגיל מכבר בזה - גם־כן אינו טוב, כמו שאמר רבנו ז"ל שאפילו צדיק זקן אינו טוב. כי היצר־הרע נקרא (קהלת ד, יג): "מלך זקן וכסיל", כי עקר העבודה הוא התחדשות, בחינת (ישעיה מ, לא): "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים", שצריכין להתחדש בכל יום ממש בבחינת 'אשר אנכי מצוך היום' – 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים' הנאמר בקריאת שמע וכו', כנ"ל.

כי מי שמחזק עצמו להתחיל בכל פעם מחדש, בודאי לא יפול לעולם, אפילו אם יעבור עליו מה, כי צריך האדם לסלק מדעתו ולהעביר ממחשבתו לגמרי, כל מה שעבר ביום העבר או בשעה העוברת, וידמה בעיני עצמו בכל יום ואפילו בכל שעה, כאלו היום נולד בבחינת (תהלים ב, ז): "אני היום ילדתיך". וכתיב (שם צה, ז): "היום אם בקלו תשמעו", שצריך לחשב בכל יום ובכל עת ושעה כאלו היום ובאותה השעה הוא נולד ובא לעולם, ורוצה להתחיל להכיר את מי שאמר והיה העולם, ואף־על־פי שכבר היה כן אלפים ורבי רבבות פעמים - שרצה להתחדש ולהתחיל להתקרב להשם־יתברך ולא עלתה בידו, ואפילו אם נפל בכל פעם למה שנפל, רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן אל יסתכל על זה כלל, וישכח כל זה, כי זה היום והשעה שהוא עומד בו עתה עדין לא היה בעולם, ומי יודע מה יכול לזכות עדין עתה באותו היום ובאותה השעה.

כי השם־יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואין יום דומה לחברו ואין שעה דומה לחברתה, וכמובא בכתבי האר"י באריכות מזה, גדל השנויים לאין מספר הנעשים בכל יום ויום ואפילו בכל שעה ושעה, עין שם בעץ חיים בתחלתו, בהיכל אדם קדמון שער א' ענף ה', מה שכתוב שם: 'ואין שעה זו דומה לשעה זו, ומי שמסתכל בענין הלוך המזלות וכוכבים ושנוי מצבן ומעמדן, ואיך ברגע אחד הם באפן אחר, והנולד בו יקרה מארעות שונות מהנולד ברגע שקדם לזה, ומזה יסתכל ויבין בעולמות העליונים שאין להם קץ ומספר. ואם תפקח עיני שכלך ותשכיל דבר, כי אין שכל בלב אדם לעמד על כל פרטים, ועל זה אמר דוד המלך, עליו השלום (תהלים קיט, ח): "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". ושלמה המלך, עליו השלום, שכתוב בו (מלכים א ה, יא): "ויחכם מכל האדם", אמר (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". ולך וראה מה שכתוב בספר התקונים (תקון כב, דף סה.) במה שכתב: 'קם רבי שמעון ואמר: סבא סבא וכו' ולבושין דאיהו לביש בצפרא, לא לביש ברמשא, ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא תנינא' (והלבושים שהוא לובש בבקר אינו לובש בערב, ואת הלבוש שלובש ביום זה אינו לובש ביום השני). ובזה תבין איך משתנה מעמד ומצב העולמות שהם הלבושין של האין־סוף ברוך הוא לכמה שנויין בכל עת ורגע' (עד כאן לשון העץ חיים).

וכל אלו השנויים לאין קץ של כל העולמות - הכל בשביל לקרב ולהמשיך את כל בני עולם בכל עת אליו יתברך, שזה עקר התכלית. ובשביל זה האציל וברא ויצר ועשה הוא יתברך את כל העולמות מראש ועד סוף, הכל בשביל האדם השפל הזה, כדי שיכיר אותו יתברך בזה העולם דיקא, כידוע, ובשביל זה משנה השם־יתברך הנהגת העולמות בכל עת ורגע הכל בשביל האדם, כי השם־יתברך מתגלגל עם העולם בכל דור ודור, ובפרטיות עם כל אדם ואדם בכל יום ובכל עת ובכל שעה, ומשנה הנהגת כל העולמות מראש ועד סוף בכל עת ורגע כנ"ל, הכל בשביל לרמז לכל אחד ואחד רמזים כפי מה שהוא שיתקרב אליו יתברך ממקום שהוא שם בעת ההוא. וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל בהתורה 'ויהי מקץ - זכרון' (בסימן נד), עין שם מה שכתוב שם, שהשם־יתברך מצמצם עצמו מאין־סוף עד אין תכלית ומרמז לכל אחד ואחד רמזים כפי האדם וכפי היום וכפי המקום כדי שיתקרב לעבודתו וכו', עין שם היטב.

נמצא, שאין ראיה כלל מיום לחברו ומשעה לחברתה, כי העולמות והגלגלים וכו' משתנים בכל עת, ויכול להיות שאף־על־פי שעד הנה היה מה שהיה, אף־על־פי־כן עתה עתה יכול לעשות איזה נחת רוח להשם־יתברך באשר הוא שם, כי כל השתנות העולמות וכו' הכל בשביל כל אדם, כי חיב כל אדם לומר 'בשבילי נברא העולם' (סנהדרין לז.). ועל־כן צריך כל אדם להאמין, שבכל עת ושעה ורגע כל ימי חייו יש בכח האדם להתחיל מעתה, ואל יסתכל כלל על יום שלפניו ולאחריו, רק יחזק עצמו עתה להתקרב להשם־יתברך במה שיוכל בעסק התורה או תפלה, או איזה מצוה. ואם אינו יכול לעשות דבר באותה השעה, על כל פנים ישתוקק ויכסוף להשם־יתברך כי רצון וכסופין דקדשה יקר מן הכל [כמבאר בדבריו הקדושים כמה פעמים].