# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/10/

נמצא, שעקר אסור בשר בחלב הוא - שלא יתגבר עזות דסטרא־אחרא ויחליש עזות דקדשה, חס ושלום, על־ידי שיונק ומתערב יניקת העזות דסטרא־אחרא ביניקת הבשת והחלישות דסטרא־אחרא, שהם בחינת תערבת בשר בחלב, שאז אי אפשר לבררם כנ"ל. ואז מתגבר עזות דסטרא־אחרא ומחליש עזות דקדשה, ומשם נמשכין כל מיני חלישות הדעת שבלב האדם, שכלם נמשכין מפגם העזות דקדשה, שעל־ידי־זה נחלש דעתו מלהתגבר בעבודת ה' אפלו אם הוא כמו שהוא.

כי באמת בקדשה צריך שיהיה להאדם עזות אפלו נגד השם־יתברך בעצמו, כי אף־על־פי שיודע בעצמו מה שחטא ומרד כנגד השם־יתברך, אף־על־פי־כן אם מתביש אחר־כך לבקש את השם־יתברך שיקרבהו לעבודתו, ומתביש לעסק בעבודתו יתברך מחמת רבוי עוונותיו - אין זה בשת דקדשה, אדרבא, זה עקר בשת הסטרא־אחרא שמחליש דעתו כדי לרחקו מהשם־יתברך לגמרי, כי עקר הבשת דקדשה צריך שיהיה להאדם קדם החטא, שיהיה לו בושה גדולה מלפני השם־יתברך כמו מלפני בשר ודם ממש, שלא יעבר שום עברה ואפלו שלא לעשות שום דבר כנגד רצונו יתברך, אבל אחר־כך כשכבר התגבר עליו היצר, חס ושלום, והכשילו במה שהכשילו צריך אחר־כך לסלק הבושה מעל פניו, ויעז פניו נגד השם־יתברך לומר: אף־על־פי שעשיתי מה שעשיתי ובשתי וגם נכלמתי להרים פני אליך, אף־על־פי־כן אני מעז פני נגדך ומבקש ממך שתקרבני אליך גם עתה. ואפלו אם היה כך כמה פעמים, חס ושלום - אסור לפל בדעתו לעולם, רק להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש כל עוד נשמתו בו כנ"ל. וזה עקר עזות דקדשה - שלא יהיה נחלש דעתו ממה שהיה בימים שעברו, רק ישכח בכל פעם מה שעבר ויתחיל בכל פעם מחדש.

כי כל החלישות הדעת הנ"ל נמשך מבחינת חלב אם שנאחז בו זהמת הנחש כנ"ל, שזהו בחינת אסור בשר בחלב, כי כשהחלב בפני עצמו אפשר לבררו אל הקדשה, אבל כשמתערב בו בשר, שגם בו יש אחיזת העזות דסטרא־אחרא, אלא שצריכין לבררו, וכשמתערבין שניהם אי אפשר לבררם. ואז נפגם, חס ושלום, העזות דקדשה ומתגבר הזהמא הנאחזת בחלב אם מחטא אדם הראשון, ואז מחליש דעת האדם ומתגבר עזות דסטרא־אחרא, כי את זה לעמת זה (קהלת ז, יד).