# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/15/

וזה בחינת חנכה, כי חנכה לשון חנוך והתחלה, הינו שעל־ידי מצות חנכה אנו זוכין להמשיך עלינו עזות דקדשה באפן שנזכה להתחזק בעבודת ה' תמיד. והעקר להתחיל בכל פעם מחדש, שזהו עקר שם 'חנכה' - שתהיה העבודה תמיד בבחינת חנוך והתחלה, כאלו היום הוא מתחיל להתחנך בעבודת ה'. וזה בחינת נר חנכה מוסיף והולך (שבת כא:), שצריכין להתחיל בכל פעם מחדש, שעל־ידי־זה מוסיפין והולכין תמיד בעבודת ה' בתוספת מרבה, מאחר שמתחזק בכל יום בהתחזקות חדש, בהתחלה חדשה, בהתעוררות חדש.

וזה בחינת מצות נר חנכה שמצותו בשמן (ארח־חיים סימן תרעג סעיף א) - זה בחינת עזות דקדשה שמקבלין על־ידי השמחה, שזוכין על־ידי נעשה ונשמע שהם תורה ותפלה, נגלה ונסתר, שהם בחינת שני הכתרים והעדיים שהכתירו את ישראל וכו' כנ"ל, כי "שמן משחת קדש" (שמות ל, כה), זה בחינת הדעת הקדוש, בחינת 'משח רבות קדשא' (זהר ויקרא ז:), שהוא בחינת כלליות כל המחין הקדושים שהם בחינת שני הכתרים הנ"ל, שהם נגלה ונסתר, תורה ותפלה וכו', שהם כלל כל המחין הכלולים בבחינת "שמן משחת קדש", כידוע, כי השמן בבחינת כתרים שהם על הראש, בבחינת (קהלת ט, ח): "ושמן על ראשך אל יחסר", בחינת (תהלים קלג, ב): "כשמן הטוב על הראש". ומשם, מבחינת השמן הקדוש הזה שעל הראש, שהוא בחינת כלל המחין הקדושים, בחינת הכתרים הנ"ל, בחינת תורה ותפלה, נגלה ונסתר וכו' כנ"ל - משם מאירין ומדליקין הנר חנכה הקדוש והנורא שדולק על־ידי השמן הקדוש הזה.

הינו כי הדלקת נר חנכה זה בחינת שאנו ממשיכין עלינו בחינת עזות דקדשה, שעל־ידי־זה עקר הכניסה אל הקדשה. בבחינת (שמות טו, יג): "נהלת בעזך אל נוה קדשך", כמבאר בהתורה הנ"ל, כי עזות דקדשה שהיא קולות דקדשה, זה בחינת אש, בחינת (דברים ה, כ): "ואת קלו שמענו מתוך האש", בחינת (תהלים כט, ז): "קול ה' חצב להבות אש".

וזה בחינת (שיר השירים ח, ו): שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה וכו' - הינו שכנסת ישראל אומרת להקדוש־ברוך־הוא שיש להם עזות דקדשה החזק כרשפי אש, בחינת כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש וכו', ועל־כן הם מבקשים שיזכו לתקן על־ידי־זה שני החותמות הנ"ל, שהם בחינת 'חותם בתוך חותם', שאי אפשר לזכות להם כי־אם על־ידי עזות דקדשה (כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, עין שם), וזהו בחינת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך - זה בחינת שני החותמות הנ"ל, בחינת 'חותם בתוך חותם'.

וזהו בחינת הדלקת נר חנכה, שהנר חנכה דולק ובוער על־ידי השמן, כי ההדלקה שהוא כח האש, עקר כחה לבער ולהאיר הוא על־ידי השמן, כי השמן זה בחינת הכתרים הנ"ל, שמשם עקר כח העזות דקדשה שהוא בחינת אש כנ"ל, בחינת הדלקת אש של הנר חנכה, כי על־ידי השמן בחינת הכתרים הנ"ל, על־ידי־זה בוער הלב להשם־יתברך כרשפי אש ומאיר באור גדול, שזהו בחינת עזות דקדשה, בחינת "כי עזה" וכו', שזהו בחינת האש של הנר חנכה שבוער ומאיר באור גדול בכל העולמות על־ידי השמן הקדוש הנ"ל, שזהו בחינת העזות דקדשה שהוא בחינת אש שנמשך על־ידי "שמן משחת קדש", שהם בחינת הכתרים הנ"ל כנ"ל, שעקר החנוך לילך בדרך ה' הוא רק על־ידי־זה, דהינו על־ידי עזות דקדשה שמקבלים מהכתרים הנ"ל, כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה ולהתחנך בעבודת השם־יתברך כי אם על ידי עזות דקדשה, כנ"ל.

ועקר כחם של ישראל להגביר מלכות דקדשה על מלכות הרשעה הוא על־ידי עזות דקדשה, כמובן ומבאר בהתורה הנ"ל, שעקר כח מלכות הרשעה הוא על־ידי עזות הרע דסטרא־אחרא, שהם העזי פנים שבדור, שמתגברים ומתנשאים ורוצים למלך ולמשל רק על־ידי עזות לבד, כי 'עזות מלכותא בלא תגא', וצריכין להתגבר כנגדם בעזות גדול דקדשה, כדי לעמד נגד עזותם הרעה, כי עזות הרע שלהם הוא בחינת עזות מלכותא בלא תגא - 'בלא תגא' דיקא, הינו כשאין זוכין להמשיך קדשת הכתרים הנ"ל, שמשם העזות דקדשה כנ"ל, אז יש כח, חס ושלום, להעזות הרע שלהם שהוא מלכותא בלא תגא, 'בלא תגא' דיקא כנ"ל, אבל כשמתגברים נגדם בעזות דקדשה הנמשך מהכתרים הנ"ל, אז נכנע ונופל ונתבטל עזות הרע שלהם שהוא רק מלכותא בלא תגא דיקא, אבל כשמאירין הכתרים הנ"ל שמהם נמשך עזות דקדשה, אז העזות שלהם נופל ונתבטל כנ"ל, כי מלכות דקדשה הוא על־ידי עזות דקדשה שנמשך על־ידי הכתרים הנ"ל, שזהו בחינת (תהלים כא, ב): "ה' בעזך ישמח מלך" וכו', בחינת (שמואל־א' ב, י): "ויתן עז למלכו" וכו', הנאמר על מלכות משיח, שהוא מלכות דקדשה, וזה בחינת כתר מלכות, כי מלכות דקדשה שהוא על־ידי עזות דקדשה נכתר בכתר דקדשה, כי כל כחו מכתרים הנ"ל.

וזה בחינת שמן הנ"ל שהוא בחינת כתרים הנ"ל, שעל ידו נמשחו ונכתרו כל המלכים והכהנים בכתריהם, כי כל הכהנים והמלכים דקדשה נמשחו בשמן המשחה, שעל־ידי־זה נכתרו בכתריהם, כי השמן הוא בחינת הכתרים הנ"ל, שמשם עקר העזות דקדשה, שמשם עקר כח המלכות דקדשה, כנ"ל.

וזהו בעצמו בחינת תקף הנס הגדול והנורא של חנכה, שהתגברו מעט אנשים מאד מתתיהו ובניו נגד המון רב כזה, כנגד מלכות יון הרשעה, כי הם זכו להשיג ולהבין, שכל כח מלכותם הרשעה הוא רק על־ידי עזות דסטרא־אחרא, שמשם עקר כח מלכות הרשעה שהוא רק על־ידי עזות שהוא מלכותא בלא תגא, כנ"ל.

וגם בחוש יכולין להבין זאת קצת, למי שבקי מעט בספורי המלכים הראשונים של העכו"ם, שכל מלכיהם ושריהם התגברו בכל פעם רק על־ידי תקף העזות הרע שלהם, שעל־ידי־זה התקשר בכל פעם זה השר בעזות גדול על אדונו והרגו ולקח לעצמו המלוכה. וכן בכל פעם, כי רב המלכים הראשונים לא היו מלכים בני מלכים, רק איזה דורות מעטים, ואחר־כך התגבר איזה עבד על אדוניו, והתקשר עליו והרגו ומלך בעצמו. וכל התקשרותו והתגברותו ומלכותו היה רק על־ידי העזות הרע שלו. וזה מובן ומבאר מאד למי שמביט מעט בספורים אלו.

ובפרט מלכות יון הרשעה, שהתגברו אז על ישראל, שכל מלכותם היה רק על־ידי עזות, שהתגברו על אדוניהם מלכי פרס, והתקשרו עליהם ומלכו תחתם, שכל זה היה רק על־ידי עזות הרע דסטרא־אחרא. ובתקף עזותם הרע התגברו כל־כך, עד שרצו להתגבר על ישראל, חס ושלום, וענו את ישראל מאד, והתחילו להחריב את הבית־המקדש, ורצו לבטל את כל התורה, חס ושלום, וכל זה היה על־ידי תקף התגברות עזותם הרע, כי לא היה מי שיעמד כנגדם בעזות דקדשה כזה עד שיכניע אותם, עד אשר חמל ה' על עמו ונתן כח בלב מתתיהו ובניו, כי השפיע בלבם כח העזות דקדשה עד שהתגברו בעזות גדול דקדשה כזה, עד אשר חגרו מתניהם חמשה אנשים לעמד כנגד המון חיל וגבורי מלחמה כאלה, והכל היה על־ידי גדל כח העזות דקדשה, שעל־ידי־זה היה עקר כח מתתיהו להתגבר כנגד מלכות יון הרשעה, שכל מלכותם היה על־ידי עזות דסטרא־אחרא כנ"ל, כי על־ידי גדל כח העזות דקדשה התגברו עליהם והכניעו אותם והשפילו אותם עד עפר.

ועל־כן היה הנס על־ידי כהן גדול, כי הכהן הגדול קדשתו נמשך משמן המשחה, שהוא בחינת הכתרים הנ"ל, שמשם עקר כח עזות דקדשה כנ"ל. ועל־כן משיח, שהוא עקר מלכות דקדשה נקרא בשם 'משיח', על שעקר כח מלכותו על־ידי עזות דקדשה, שנמשך על־ידי שמן המשחה, שהוא בחינת הכתרים הנ"ל, כנ"ל.

וזה בחינת (משלי כז, ט): "שמן וקטרת ישמח לב", כי על־ידי שמן שהוא בחינת הכתרים הנ"ל, על־ידי־זה נמשך שמחה בחינת (ישעיה לה, י): "ושמחת עולם על ראשם", שהוא עזות דקדשה, בחינת (נחמיה ח, י): "כי חדות ה' היא מעזכם" (כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם).