# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/2/

וזה בחינת מצות שלוח הקן, כי מבאר בתקונים (תקון ו, כג.), שקן צפור מרמז על נשמתין דאתתרכו מאתריהו (הנשמות שגרשו ממקומן), הינו הנשמות הרחוקים מהשם־יתברך על־ידי מעשיהם שאינם טובים. ועל זה מרמז הפסוק: כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו' - שמי שרוצה לקח ולקרב אלו הנפשות הנפולות לזכות להם, לקרבם להשם־יתברך, שאי אפשר לו לקרבם כי־אם על־ידי שישתדל תחלה לשלח ולסלק מהם את חכמתם ודעתם שיש להם מכבר, שיסלקו דעתם מעצמם כאלו אין להם שום שכל כלל, כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן קכג), על פסוק (דברים לב, ו): "עם נבל ולא חכם" - 'עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו' - שאי אפשר להתקרב לצדיקי אמת ואל התורה, כי־אם כשמשליכין מעצמן כל החכמות שמכבר, כאלו אין לו שום שכל כלל. ואפלו כשנכנס בעבודת ה' - צריך לסלק מדעתו כל החכמות והבלבולים המבלבלים אותו מיום לחברו כנ"ל, שכל זה נמשך מהחכמות של הבל שהרגל בהם מנעוריו שנקבעו בו כאלו קבלם מהר סיני.

ובאמת אלו הסברות והחכמות שלו המבלבלים אותו נמשכין רק מעץ הדעת טוב ורע, מזהמת הנחש שהטיל בחוה שהיתה 'אם כל חי', ומשם נמשך, שכל אדם כשנולד ממעי אמו, יש בו אחיזת הזהמא הזאת, בבחינת (תהלים נא, ז): "ובחטא יחמתני אמי", ומשם נמשכין כל אלו הבלבולים והסברות של שטות המבלבלין ומונעין את האדם מדרך החיים.

וזה בחינת שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך - שאי אפשר לקרב הנפשות שהם בחינת אפרוחים או ביצים; דלית גדפין דילהון שלמין (שאין הכנפים שלהם שלמים), דהינו הנפשות שאין להם עדין שלמות, ואין להם כנפים לפרח בעבודתו יתברך ולהתקרב אליו יתברך. והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים - 'האם' זה בחינת (משלי ב, ג): "אם לבינה תקרא", בחינת השכל של כל אחד ואחד, כי עקר חיות וגדול של כל אחד ואחד הוא משכלו, שהוא מחיה ומנהיג ומקים אותו בבחינת (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה", ועל־כן נקרא השכל "אם הבנים". וזהו והאם רובצת על האפרוחים וכו' - שאם הבנים, שהיא אם לבינה, שהוא השכל של כל אחד ואחד שנולד עמו ממעי אמו, רובץ על האפרוחים וכו', כי השכל שיש בכל אדם ממעי אמו רובץ על נפשו לחיותו ולגדלו, אבל מחמת חטא אדם הראשון נאחז זהמת הנחש בזה השכל כנ"ל, ומשם באין כל הסברות והחכמות של שטות והבל המבלבלין את האדם.

ועל זה הזהירה התורה, שמי שרוצה לקחם ולזכות בהם, דהינו לקרבם להשם־יתברך, שישלח את האם תחלה, בחינת שלח תשלח את האם - שיראה לשלח ולסלק ולהעביר מהם את כל החכמות והסברות שיש להם מכבר, שהם בחינת 'אם' כנ"ל, ואחר־כך ואת הבנים תקח לך - שאחר־כך יוכל לקרבם שיהיו נקראים בנים, כי 'כל המלמד בן חברו תורה כאלו ילדו' (סנהדרין יט:), כי בודאי נחשב כאלו ילדם ממש, כי הוא מסלק מהם השכל שמכבר, שמשם היה חיותם מתחלה ממעי אמם, וממשיך בהם שכל חדש וחיות חדש כאלו נולדו היום ממש, ועל־כן עתה דיקא נקראים "בנים", בחינת (תהלים ב, ז): "בני אתה אני היום ילדתיך", כי זה עקר ההתקרבות, מה שמסלק שכלו שמכבר, ונחשב לו כאלו נולד היום, ואז נקראים בנים, בחינת "בני אתה אני היום ילדתיך", כנ"ל.