# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/22/

וזה בחינת תערובות - כי האסור יכול לאסר את ההתר על־ידי תערבת, כי האסור שהוא בחינת עזות דסטרא־אחרא פוגם את ההתר ומהפכו לאסור, לבחינת עזות דסטרא־אחרא. ועל־כן בטול האסור בששים, כי מי שאין זוכה לבטל העזות דסטרא־אחרא מעצמו, שהוא בחינת האסור והקלפה, אזי ענשו על־ידי בחינת ששים שהוא הגיהנום, כמו שפרש רבנו שם, מה שהשיב על 'האי דקץ כופרא', שפגם בעזות דקדשה שענשו בששים, שהוא בחינת הגיהנום וכו' עין שם. ועל־כן כשיש ששים בהתר, אז נכנע ונתבטל האסור, שהוא העזות, שענשו בששים, שהוא הגיהנום, כי הששים של התר מתגבר עליו ומבטלו, כי מתגבר העזות דקדשה שהוא מלכות דקדשה כנ"ל, בחינת (שמואל א' ב, י): "ויתן עז למלכו", שהוא בחינת (שיר השירים ו, ח): "ששים המה מלכות", ומבטל האסור שהוא העזות דסטרא־אחרא שענשו בששים, שהוא הגיהנום.

ועל־כן אין האסור יכול להתבטל כי־אם כשאינו נכר, וגם שלא יהיה חתיכה הראויה להתכבד - כי כל זמן שהאסור נכר - לא נתבטל העזות שלו עדין, כי עקר בחינת עזות הוא - שמעז פניו ואינו מתביש להסתיר פניו המלכלכים, ועל־כן כל זמן שהאסור נכר - הרי הוא עדין בעזותו. ועל־כן אינו מתבטל בשום בטול. וכן כשהוא חתיכה הראויה להתכבד, וכבוד זה בחינת מלכות, בחינת עזות, בחינת (תהלים כט, א): "כבוד ועז". ועל־כן האסור שהוא חתיכה הראויה להתכבד - נאחז בו ביותר כבוד ועזות דסטרא־אחרא, שהוא מלכות דסטרא־אחרא, שהוא 'מלכותא בלא תגא' - שנוטלין לעצמן העזי פנים כל הכבוד בחנם. ועל־כן אי אפשר לבטל אסור כזה, מחמת שנאחז בו העזות ביותר כנ"ל. וכן כל אסור שיש בו חשיבות, כגון בריה ודבר שבמנין ובעלי חיים, כי מאחר שיש בו חשיבות, בחינת אחיזת הכבוד והחשיבות שהוא בחינת מלכות דסטרא־אחרא, בחינת עזות דסטרא־אחרא, על־כן אי אפשר להתבטל כנ"ל, אבל כשאין נכר האסור ואין בו שום חשיבות הנ"ל - אז הוא מתבטל בששים, כי מתגבר מלכות דקדשה וכו', כנ"ל.