# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/3/

וזהו בחינת אסור בשר בחלב - שאסור לבשל ולאכל בשר בחלב. כי חלב־אם זה בחינת החיות והשכל שנמשך ממעי אמו, שהוא מחיה ומקים את הולד, אבל אף־על־פי שהוא עקר חיות וקיום הולד, אף־על־פי־כן צריכין אחר־כך לברר ולזכך את הולד מהזהמא הנאחז בהחלב־אם מחטא אדם הראשון כנ"ל, ועל־כן אסור לבשל ולאכל בשר בחלב, כי אסור לערבם יחד, כי כל אחד ואחד הוא ברור בפני עצמו.

ועל־כן 'כל אחד באנפי נפשיה שרא, ותרויהו כחדא אסורין' (כל אחד בפני עצמו מתר, ושניהם כאחד אסורים), כי הברור נעשה בכל דור ודור, וכן בכל יום ויום כפי הדור וכפי היום. ומחמת זה בעצמו צריך האדם לזהר מאד, כשרוצה להתקרב להשם־יתברך שישליך מאתו הסברות והחכמות שיש בו מכבר, כי אפלו אם נדמה לו שנמשכה לו סברא זאת מאיזה ספר, אף־על־פי־כן מאחר שסברא זאת מרחקת אותו מהשם־יתברך - צריך לסלקה מדעתו, כי ידוע שיש בהתורה שני כחות: 'זכה - נעשה לו סם חיים, לא זכה – נעשה לו סם מות' (יומא עב:). ועל זה הזהירו רבותינו ז"ל: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז, יא), ואמרו שם, 'אין לך אלא שופט שבימיך, ואפלו אומר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין' וכו' (ספרי שופטים), כי בכל דור ובכל יום משתנים העולמות וכו' כנ"ל. וכן נשתנים הברורים של הניצוצות, שצריכין לברר בכל פעם כל אחד ואחד כפי מדרגתו. וכפי הברור שבכל דור, משם נמשך החיות והקיום של כל החיות והעופות והבהמות ושל כל הדברים שבעולם. ועל־כן החלב והבשר הם בחינת שני מיני ברורים שנמשכין משני דורות ועל־כן אסור לערבם יחד.

כי מבאר בהתורה 'חותם בתוך חותם' (בסימן כב), שיש בחינת נעשה ונשמע, שהם בחינת שני הכתרים שזכו ישראל בשעת קבלת התורה. ונעשה ונשמע הם בחינת נגלה ונסתר, תורה ותפלה, אב ובן וכו' (עין שם היטב). ויש בכל דרגא ודרגא ובכל עולם ועולם בחינת נעשה ונשמע, נגלה ונסתר וכו', כי הנשמע והנסתר של מדרגה התחתונה הוא בחינת נעשה, בחינת נגלה אצל מדרגה הגבה ממנה ויש לה בחינת נשמע, בחינת נסתר גבה ממנה, וכן מדרגא לדרגא ומעולם לעולם.

וצריך כל אדם לעלות מדרגא לדרגא - לעלות מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה ממנה וכן לעולם וכו'. וקדם שעולין מדרגא לדרגא צריך שיהיה לו ירידה קדם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה וכו' וכו'. וזה (ירמיה נ, כ): "ביום ההוא יבקש [את] עון ישראל ואיננו" וכו' (עין שם כל זה היטב).

ועל־ידי נעשה ונשמע נעשה שמחה, בחינת (ישעיה לה, י): "ושמחת עולם על ראשם" וכו'. ועל־ידי שמחה זוכין לעזות, שעל־ידי־זה משברין עזות דסטרא־אחרא, דהינו עזות הגוף ועזות של עזי פנים שבדור, הרוצים למנע מדרכי הקדשה מלהתקרב לצדיקי אמת וכו', וכל זה משברין על־ידי עזות דקדשה, שהוא בחינת קולות שזוכין לזה על־ידי שמחה, שמקבלין על־ידי בחינת נעשה ונשמע, בחינת נגלה ונסתר, תורה ותפלה וכו' כנ"ל (עין שם כל זה היטב היטב).

ומבאר שם, שעקר השמחה נמשך מבחינת תפלה שהיא יראה, בחינת בושה וכו'. ועל־ידי השמחה הזאת זוכין לעזות דקדשה. נמצא, שעזות דקדשה נמשך מבחינת בשת, מבחינת 'ובשת פנים לגן עדן' וכו' (עין שם היטב).

ועין שם עוד, מה שכתוב שם, שצריכין להתפלל להשם־יתברך שידע איך להתנהג עם העזות, כי מצד אחד העזות רע מאד, כי עז פנים לגיהנום וכו', אבל בקדשה צריכין מדת העזות מאד, כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה בלא עזות, כי צריך שיהיה לו עזות גדול כנגד העזי פנים שבדור הרוצים להחליש דעתו ולמנעו מדרך האמת. וכן צריך שיהיה לו עזות דקדשה, לעמד כנגד עזות הגוף שהוא עז וחזק בהתאוות וכו'. ועל זה התפלל התנא, יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו וכו', שיהיה העזות עזות דקדשה שממנו נבנה ירושלים וכו' וכו' (עין שם כל זה היטב).