# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/5/

וזה בחינת שחיטה - שאי אפשר לאכל שום בעל חי כי־אם על־ידי השחיטה, כי השחיטה היא כדי להכניע מהבהמה רוח הבהמיות, ששם נאחז עזות דסטרא־אחרא, עזות הגוף, שהוא בחינת רוח הבהמיות, שמשם כל התאוות שהם עזות הגוף, כי אפלו המאכלים טהורים - כלם יש בהם אחיזת הרע מעץ הדעת טוב ורע, רק שיש לנו כח לבררם על־ידי מצוות התורה. ועל־כן צריכין שחיטה, כי הסכין והחרב של שחיטה הוא בחינת גבורה דקדשה, בחינת (תהלים מה, ד): "חגור חרבך על ירך, גבור", וגבורה זה בחינת עזות, כמו שכתוב (תהלים כד, ח): "ה' עזוז וגבור", וזה בחינת קולות שהם עקר בחינת עזות דקדשה, בחינת (תהלים קמט, ו): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", הינו שעל־ידי הסכין והחרב של שחיטה מתגברין בעזות דקדשה ומכניעין על־ידי־זה מהבהמה עזות דסטרא־אחרא, שהוא רוח הבהמיות, שהוא בחינת עזות הגוף, כנ"ל.

ועל־כן צריך השוחט שיקבל הסכין של שחיטה מהחכם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין יז:): שהטבח צריך להראות סכינו לחכם, כי כל חכם שעוסק בתורה - זוכה לפי בחינתו לבחינת נעשה ונשמע, שמשם עקר כח העזות דקדשה, ועל־כן אי אפשר להשוחט לשחט, כי־אם כשמקבל רשות תחלה מהחכם, כדי שיקבל ממנו כח העזות דקדשה שזוכה החכם כנ"ל, כי עקר השחיטה על־ידי בחינת העזות דקדשה, שהוא בחינת הסכין של שחיטה, שעל־ידי־זה מכניעין עזות הגוף, שהוא בחינת רוח הבהמיות, כנ"ל.

ועל־כן אין שחיטה אלא מן הצואר, כי עקר אחיזת העזות הוא בהצואר שהוא מקום הקולות - כי כל הקולות יוצאין דרך הצואר וכל הקולות הם בחינת עזות כנ"ל. וזה בחינת (איוב מא, יד): "בצוארו ילין עז"; שעקר העזות בהצואר. וכן בפרוש רש"י על פסוק (ישעיה ח, ח): "עד צואר יגיע", עד עקר חזק צוארם, מבאר שם, שהצואר מרמז על עקר עזות וחזק הגוף, ועל־כן השחיטה מן הצואר דיקא, כדי להכניע עזות הבהמיות שהוא עזות הגוף, שעקר אחיזתו בבחינת הצואר מקום הקולות כנ"ל, להכניעו על־ידי הסכין של שחיטה שהוא בחינת עזות דקדשה, כנ"ל.