# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/6/

נמצא, שעקר האסור של המינים טמאים הוא מחמת שהם בבחינת העזות דסטרא־אחרא, שאי אפשר לנו לבררם, ומינים המתרים יש בהם גם־כן אחיזת העזות דסטרא־אחרא, רק שיש לנו כח לבררם על־ידי מצוות התורה, כנ"ל. ועל־כן אסרה תורה לערב בשר בחלב, כי חלב הוא בבחינת חלישות, בחינת בשת, ובשר הוא בבחינת עזות כנ"ל, וכל אחד צריך ברור, כי החלב צריך לבררו שיהיה בבחינת בשת דקדשה, כי בשת דסטרא־אחרא הוא עקר עזות דסטרא־אחרא כנ"ל, וכן הבשר צריך ברור - לבררו מעזות דסטרא־אחרא, לזכות על־ידי אכילת הבשר לעזות דקדשה שנמשך משמחה. וזה בחינת 'אין שמחה אלא בבשר בהמה' שמביאין ממנה קרבן (פסחים קט.). נמצא, שבשר מביא לידי שמחה, שהוא בחינת עזות דקדשה כנ"ל, ועל־כן בשר בחלב - כל חד באנפי נפשיה שריה, כי כל אחד ואחד לבדו יכולין לבררו בשרשו, להעלותו אל שרש קדשתו כנ"ל, אבל שניהם ביחד אסורים באסור חמור.

כי עקר אחיזת הסטרא־אחרא הוא מתערובות, מבחינת היכלי התמורות שמחליפין וממירין המדות, עזות בבשת ובשת בעזות, שבמקום שצריכין עזות - מחלישין דעתו להתביש, כדי שיתרשל בעבודתו וכן להפך. וזהו בחינת אסור בשר בחלב - שתכף כשמתערבין יחד, מתגבר העזות דסטרא־אחרא ביותר ומחליש דעת האדם מלהתגבר בעבודת ה', כי העזות דסטרא־אחרא והבשת דסטרא־אחרא שיש להם עדין אחיזה בהבשר בהחלב כנ"ל (אות ד), כשמתערבים יחד - שוב אין לנו כח לבררם, כי נאחזים ומתגברים זה מזה, כי עקר כח עזות דסטרא־אחרא הוא מבשת דסטרא־אחרא, שמחמת שמתביש להתפלל ולעסק בעבודת ה' מפני המלעיגים, על־ידי־זה מתגבר בו עזות הגוף לכל התאוות, ואחר־כך הוא בעצמו מעז בפני יראי ה'. וכן להפך, על־ידי העזות דסטרא־אחרא בא לידי בושה וכלמה בעולם־הזה ובעולם־הבא, רחמנא לצלן, וכנ"ל. על־כן כשמתערבים יחד בשר בחלב, מתגבר אחיזת הסטרא־אחרא ביותר על־ידי שמתערב יחד אחיזת העזות דסטרא־אחרא באחיזת הבושה דסטרא־אחרא הנאחזים בהחלב ובשר, ושוב אי אפשר לנו לבררם, כי עקר אחיזתם מתערובות, שעל־ידי־זה מחליפין וממירין המדות להשתמש בכל מדה להפך, חס ושלום, וכנ"ל. אבל כל אחד בפני עצמו מתר, כי כל אחד בפני עצמו אפשר לנו לברר בשרשו, אבל כשמתערבים יחד - משם עקר אחיזתם מבחינת תערובות כנ"ל, ואז אי אפשר לנו לבררם ועל־כן אסורים ביחד.