# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/8/

וזה שכתבה התורה אסור בשר בחלב בלשון "לא תבשל גדי בחלב אמו", אף־על־פי שבאמת כל בשר בהמה אסור בחלב מן התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קיג.), אך זה מרמז על ענין הפגם הנעשה מבשר בחלב - שמתערב העזות דסטרא־אחרא בהבשת, שמשם עקר אחיזתם והתגברותם שאי אפשר לנו לבררם.

כי 'גדי' מרמז על עזות, בחינת 'גדי עזים' - לשון עזות. וזה בחינת שעיר עזים, בחינת 'עשו איש שעיר' - שהוא עקר עזות דסטרא־אחרא, עזות הגוף, זהמת הנחש, מלכות הרשעה, שמלכותם רק על־ידי עזות, שהיא מלכותא בלא תגא. ועל־כן רב קרבנות צבור הבאים לכפר הם שעיר עזים, שהם כל חטאות צבור, שהם שעירי ראש־חדש ושל מועדות. וכן שני שעירי יום הכפורים, הכל מחמת ששעירי עזים שם עקר אחיזת עזות דסטרא־אחרא, ועל שם זה נקראים בשם 'עז' לשון עזות, ושם עקר הברור. על־כן על ידם עקר הכפרה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו.

ועל־כן קראה התורה כל הבהמות בשם 'גדי', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם:): 'כל מקום שנאמר גדי, אף עגל וכבש במשמע'. כי כל הבהמות יש בהם אחיזת העזות שהוא בחינת רוח הבהמיות. ועקר העזות הוא בבחינת גדי עזים כנ"ל, על־כן כלם נקראים בשם "גדי", כנ"ל.

ועל־כן באסור בשר בחלב שעקר האסור שלא יתגבר העזות דסטרא־אחרא על־ידי שיתערב עם בחינת בשת וכו' כנ"ל. על־כן קראה התורה האסור של כל בשר בהמה בשם 'גדי', לרמז, שעקר האסור מחמת בחינת העזות, שהוא בחינת גדי עזים כנ"ל.

וזה בחינת "בחלב אמו", אף־על־פי שהאסור אפלו בחלב אחרת, להורות, שעקר האסור מחמת שהחלב נמשך מבחינת חלישות ובשת, שזהו בחינת חלב אם, כי הנקבות הם בבחינת חלישות ובשת, כנגד הזכר שהוא עז וחזק. וזה עקר האסור שלא יתערבו העזות בהבשת, שהוא בחינת גדי בחלב אמו, שמשם עקר יניקתם, על־ידי שממירין ומחליפין הסדר כנ"ל. גם חלב אם מרמז שעל־ידי פגם זה נאחז, חס ושלום, הזהמא של הנחש שהטיל בחוה שהיתה אם כל חי, שמשם עקר העזות דסטרא־אחרא, שהוא בשת דסטרא־אחרא שמחליש את הדעת מלהתגבר בעבודת ה' וכנ"ל.