# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/64/9/

ועל־כן השבטים כשפגמו במכירת יוסף שחטו שעיר עזים (בראשית לז, לא), כי עקר המחלקת שלהם היה בענין המלכות, שאמרו שיוסף רוצה למלך עליהם שלא כדין, ולפי דעתם נדמה להם, שיוסף רוצה למלך רק על־ידי העזות, חס ושלום, והם רצו להתגבר בעזות שלהם נגדו, על־כן שחטו שעיר עזים, שהוא בחינת עזות.

וכן יהודה אמר לתמר (שם לח, יז): "אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן", כי עקר המלחמה בענין עזות דקדשה, ולהפך, חס ושלום, הוא בתאות המשגל, ששם עקר אחיזת העזות דסטרא־אחרא, כי 'בו עז - בו תוקפא' (בו יש את הכח ואת התקף), ויהודה היה צריך אז לברר העזות דקדשה, שמשם עקר מלכות דקדשה, בחינת מלכות דוד ומשיח שיצא ממנו על־ידי־זה, שנאמר עליו (תהלים כא, ב): "ה' בעזך ישמח מלך", בחינת (שמואל א' ב, י): "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו". על־כן אמר אז, "אנכי אשלח גדי עזים", 'גדי עזים' דיקא, כי עקר ברור העזות הוא שם בבחינת גדי עזים, שעל־כן הם באים לכפרה בקרבנות צבור, בראשי חדשים ורגלים ויום־הכפורים, שכלם צריכים שעיר דיקא לכפר וכנ"ל. כי עקר כפרת העוונות על־ידי ברור העזות דקדשה מעזות דסטרא־אחרא, שהוא עזות הגוף, שמשם כל התאוות כנ"ל. ומי שזוכה לברר, אז מהפך עזות הגוף אל הקדשה ונכלל בחינת גדי עזים בקדשה ולהפך להפך.

וזה בחינת כל הענין שהיה בין יעקב ועשו בענין קבלת הברכות, שעצת רבקה אמו היה דיקא, "וקח לי משם שני גדיי עזים" וכו' (בראשית כז, ט), כי כל הברכות נמשכות על־ידי עזות דקדשה, בבחינת (תהלים כט, יא): "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו" וכו', בחינת גבורות גשמים. ועל־כן צותה רבקה אמו שיעשה שני גדיי עזים ויתקן ויברר אותם, כדי שיתגבר להכניע עזות דסטרא־אחרא שהוא זהמת הנחש, בחינת עשו איש שעיר. ולזכות לעזות דקדשה, ועל־ידי־זה יקבל הברכות הנמשכות משם, כנ"ל.

וכן בשמשון כתיב (שופטים טו, א): "ויפקד את אשתו בגדי עזים", הינו כנ"ל. כי שמשון היה רוצה אז להתגבר על פלשתים שמשלו בישראל בחנם רק על־ידי עזות, וכמו שכתוב שם (יד, ד): "כי תאנה הוא מבקש" וכו'. ועל־כן היה עסקו בגדי עזים וכנ"ל, אך מחמת שלא זכה לברר בשלמות כראוי, על־כן אמרו רבותינו ז"ל עליו, שאצלו נאמר ירידה, וביהודה כתיב עליה – (בראשית לח, יג): "הנה חמיך עלה תמנתה" וכו', כי יהודה זכה לברר בשלמות עד שיצא ממנו משיח, שהוא עקר עזות דקדשה, שמשם מלכות דקדשה בחינת ויתן עז למלכו וכו', כנ"ל.