# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/65/10/

וזה בחינת אסור בשר בחלב. כי הבשר אינו נאכל כי־אם אחר שתצא נפשו על־ידי השחיטה, כי איבר מן החי אסור באכילה, כי כל זמן שהבעל חי בחיים - אי אפשר לתקנו מחטא אדם הראשון, כי אי אפשר להמשיך עליו בחייו ממדרגה הגבה ביותר, שצריכין להמשיך עליו בשביל תקונו, כי התקון אי אפשר ממדרגה הסמוכה הגבה ממנו קצת, רק צריכין להמשיך התקון של המקלקל והפגום ממדרגה הגבה ביותר. וזה בכלל מה שכתוב לעיל, שכל מי שהוא קטן וחולה ביותר, צריך רבי גדול ביותר, שידע איך להמשיך עליו התקון ממדרגה גבה מאד, ולהמשיכו אליו בדרך נפלא ושכל עמק מאד מאד באפן שיוכל לקבלו. ועל־כן אי אפשר לגמר התקון של האדם ושל שום בעל חי כי־אם לאחר מיתתו, כי בחייו אי אפשר לו לקבל ממקום הגבה כל־כך כפי שצריכין לגמר תקונו, כי בגוף אי אפשר לקבל שכל כזה כנ"ל, רק אחר מיתתו אז יוכל לקבל אם יזכה, וכנ"ל.

ועל־כן אי אפשר לאכל מהבעל־חי גם לאחר מיתתו כי־אם על־ידי תקון השחיטה, כי השחיטה על־ידי "חרב לה'", שהוא הסכין של שחיטה השלם ובדוק כראוי שהוא בחינת מלכות, בחינת שכל הנ"ל של השגות אלקות (כמו שמבאר שם בסוף על 'מישרא דסכינא' - שזה השכל, בחינת חרב וכו', עין שם). ועל־כן צריכין לקבל הסכין מהתלמיד־חכם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין יז:), כי זה השכל צריכין לקבל מהחכם האמת דיקא, כנ"ל.

ועל־כן הם חמש הלכות שחיטה כנגד חמשה חמשי תורה, שהם כלל התורה, כמו שכתוב (דברים יב, כא): "וזבחת כאשר צויתיך", שמרמז על כל התורה והמצוות, שכלם בכלל 'כאשר צויתיך', הינו שעקר תקון השחיטה, על־ידי שממשיכין התקון מכלל התורה שכלולה מכל השכליות הנ"ל של השגת אלקות, שכלם כלולים בשעורין דאתון דאוריתא (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל). ועל־ידי־זה דיקא יכולין להעלות הנפש לשרשה לתקנה כראוי, כי אי אפשר לתקנה כי־אם על־ידי שממשיכין עליה תקון ממדרגה הגבה ביותר וכנ"ל.