# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/65/22/

ואחר־כך קורין פרשת פרה, שהיא לטהר מטמאת מת, כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח שהוא כלל השלש רגלים, כי פסח ראש לרגלים, הינו כי אחר שמכניעין קלפת עמלק וחותכין המלכות מהם, צריכין להמשיך טהרה על כל הנפשות, שנאחז בהם בחינת טמאת עמלק, שהיא בחינת טמאת מת, שזהו בחינת פרה אדמה שמטהרת מטמאת מת - שנמשך עליהם על־ידי חטא העגל, שבשביל זה באה הפרה אדמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא, חקת ח): 'תבוא אמו ותקנח על בנה'.

כי עקר חטא העגל היה על־ידי שפגמו בכבוד משה ותלמידיו, על־ידי שלא האמינו שגם אחר הסתלקות משה, שהוא בחינת הצדיק האמת, גם אחר־כך דבריו חיים וקימים לעד, וצריכין לקים דברי תורתו לנצח תמיד, כי דבריו הם דברי אלקים חיים אשר הם קימים לעולם, כמו שכתוב (ישעיה מ, ח): "ודבר אלקינו יקום לעולם", כי עקר פגם העגל היה, שהיו סבורים שכבר מת משה, כמו שמובא בפרוש רש"י על פסוק (שמות לב, א): "וירא העם כי בשש משה" וכו', ואז אמרו לאהרן: "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו", הינו שעשו עצמם כאלו אינם חולקים על משה בעצמו, רק הם אומרים שענין משה אינם יודעים מה הוא, בחינת "כי זה משה האיש לא ידענו" וכו', רק עתה שכבר מת, לדעתם, צריכין לבקש אחר במקומו ונבוכו בדעותיהם המשבשות על־ידי־זה, בעצת ראשי הערב־רב שקבלו אותם עליהם לרב ולראש, מחמת שהיו יכולים לעשות מופתים על־ידי שמות הטמאה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא, כי תשא, יט), שהיו שם יונוס ויומברוס, שהם השליכו השם לתנור האש וכו', עד שאמרו: "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו".

ועקר חטאם וטעותם היה על־ידי שלא האמינו במה שלפניהם, אמת ברור וזך ומתקן, שהיא תורת משה אמת שקבלו בסמוך, ועדין תלמידיו הקדושים קימים, שהם, אהרן וחור ויהושע וכו', ואפלו לפי טעותם שמת משה - היה להם לילך לתלמידיו הקדושים ולשאל מהם הדרך אשר ילכו בה, אבל ראשי הערב רב הטעו אותם, עד שמאסו בתורת משה, שכתוב בה בפרוש: "לא יהיה לך אלהים אחרים" וכו' ובחרו לילך בעצת ראשי הערב רב ועשו את העגל ולא רצו לצית את תלמידי משה שמחו בהם על זה, והרגו את חור, עד שנתירא אהרן מהם והכרח לעשות חפצם שלא יהרגוהו, חס ושלום, ולא יהיה להם תקנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ז.).

ופרה אדמה מטהרת מזה, כי ענין פרה עמק עמק מאד, שעל זה נאמר (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", הינו כי על־ידי מעשה הפרה ממשיכין השכל העמק והגבה מאד של הצדיק האמת הגדול במעלה הנ"ל, שהוא בחינת משה, שעל־ידי־זה יכולין לרפאות החולה והנמוך ביותר, אפלו אותן שנפלו לסטרא דמותא, כי פרה אדמה הוא בחינת תקף כלליות כל הדינים, שהם בחינת תכלית הצמצומים שמהם אחיזת כל הדינים, כידוע, כי כל הצמצומים שהשם־יתברך מצמצם אורו - הכל לטובה, בשביל לגלות ולהאיר אורו הגדול שהוא השגת אלקות על־ידי־זה דיקא, כי בלא צמצומים אי אפשר לקבל מחמת רבוי אור. וכמו שהתחיל בהתורה הנ"ל, שהשגת אלקות אי אפשר לקבל כי־אם על־ידי כמה צמצומים וכו', אבל בכל מקום שיש צמצום יש אחיזת הדין, ומאלו הדינים נשתלשל אחיזת הקלפות, כידוע. והכל בשביל הבחירה, כי השם־יתברך צמצם אורו באפן שיהיה בחירה לבני האדם, צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם (הושע יד, י). כי הצדיקים שמשברים תאותם ומבטלין אחיזת הקלפות מהצמצומים הם זוכין להשיג דרכי הצמצומים, עד שזוכין על ידם דיקא להשיג השגות אלקות, עד שזוכין להכניס השגות אלקות גם בהפחותים מאד כנ"ל. ורשעים להפך, שעל־ידי שאינם משברים תאותם ואינם מכניעים עצמם לגדולי הצדיקים הנ"ל, על־ידי־זה נכשלים על־ידי אחיזת הקלפות שנאחז בהצמצומים ונעלם ונסתר מהם אורו על ידם.

ועל־כן אחר מעשה העגל - שישראל נכשלו כל־כך, אחר סמוך שקבלו את התורה בקולות וברקים ובאותות נוראות כאלו, וכל זה מגדל כח הבחירה, וכמבאר במקום אחר מזה (הלכות ברכת הריח, הלכה ד, לג) - אז חמל השם־יתברך על עמו ולמד את משה מעשה המשכן, שהוא בחינת הבית־המקדש, שהוא בחינת כלל כל הצמצומים הקדושים, שעל ידם משיגין אלקותו יתברך, כי כל מעשה המשכן קרשיו, קרסיו, בריחיו ועמודיו ואדניו והיריעות וכו', וכל הכלים הקדושים ארון ושלחן ומנורה וכו'. וכל פרטיהם וציוריהם - כלם הם בחינת צמצומים קדושים ונוראים להשיג השגות אלקותו על־ידי־זה, כי עקר חיות השכל הנ"ל שעל ידו משיגין אלקותו הוא על־ידי אור הפנים שמאיר בבית־המקדש, שהוא בחינת המשכן, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, ועל־כן צוה שיתנו כל אחד נדבת לבם לצרך המשכן, כי נדבת לב זה בחינת צדקה וחסד, שעל־ידי־זה חותכין את המלכות שהוא השכל הנ"ל, ומעלין אותו אל אור הפנים המאיר בבית המקדש שהוא בחינת המשכן וכנ"ל.