# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/65/23/

ועקר התקון שבבית־המקדש ובמשכן היה על־ידי מעשה הקרבנות שהיו מכפרין על כל החטאים, כי אדם חטא - מביא בהמה לקרבן. כי על־ידי החטא נסתלק ממנו הדעת של השגת אלקות ונעשה מסך המבדיל בינו ובין השגת וידיעת אלקותו יתברך, כמו שכתוב (ישעיה נט, ב): "כי־אם עונתיכם היו מבדילם בינכם לבין אלקיכם". ואזי צריך להביא בהמה, והכהן מקריבה לקרבן אחר מיתתה על־ידי השחיטה לשם קרבן. כי הכהן מקבל כח ממשה רבנו שמשח את אהרן ובניו, שהם כלל קדשת הכהנים היוצאים מהם, עד שבגדל כחו של משה הם יכולים לעלות את הבהמה לקרבן, שימשיכו שכל נפלא על־ידי אור הפנים שמאיר בבית־המקדש ובמשכן, ששם נעשים כל הקרבנות, עד שעל־ידי גדל עצם הארת השכל הזה יעלה גם חיות הבהמה למקום שתעלה, עד שעל־ידי־זה יהיה נמשך רפואה וסליחה להחוטא, כי עקר תקונו על־ידי שנמשך שכל גדול מאד על־ידי כח הצדיק האמת, שעל־ידי השכל הזה מעלין החיות והניצוצות והגלגולים שהיו מלבשים ברוח הבהמיות, שגם הם - יהיה להם עליה ותקון, כי הצדיק הגדול יכול לרפאות ולתקן הכל בגדל שכלו. ועל־ידי־זה נתתקן החוטא שהביא הקרבן, כי עקר תקונו על־ידי כחו של הצדיק הגדול, שנמשך על־ידי הקרבן וכנ"ל.