# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/65/24/

אבל פרה אדמה היא חדוש נפלא ביותר - כי כל מעשיה בחוץ (זבחים כ:). כי כל הקרבנות באין לפנים, לתוך הבית־המקדש ששם מאיר אור הפנים, שעל־ידי־זה עקר התקון כנ"ל, אבל פרה מעשיה בחוץ, רק שמסתכלין מרחוק על הבית־המקדש ששוחטין אותה כנגד פתח הבית־המקדש, כי על־ידי מעשה פרה אדמה ממשיכין שכל גבה ועמק יותר ויותר, שאי אפשר להשיגו כלל, שעל ידו יכולין לתקן ולטהר אפלו מטמאת מת שהוא אבי אבות הטמאה.

כי עקר גזרת המיתה היתה מחמת ענין הנ"ל, מחמת שעל־ידי חטא אדם הראשון אי אפשר להשיג בשלמות השגות אלקות בחייו (וכמו שמבאר לעיל קצת מזה), על־כן האדם מכרח למות. ואז נתוסף עליו אור גדול שאי אפשר לקבלו בחייו בעודו בגופו. ואז יוצאת נפשו ונשאר גופו לבד ונאחז בו סטרא דמסאבא מאד, ותקונו על־ידי הקבורה בעפר. שאז חוזר לתכלית הצמצום הגשמי ביותר שהוא גשמיות העפר ושם נתבלה זהמתו, ונפשו עולה למעלה אם זוכה, והכל כפי מעשיו בעולם־הזה. וצריך להתמהמה לשכב ולהתבלה בעפר עד תחית המתים, שאז יהיה גמר התקון של כל אחד, כי במשך הזמן ההוא מיום מיתתו עד התחיה - נפשו מזדככת כפי מעשיה, ועולה עד מקום שיכולה לקבל משם תקון, דהינו שיהיה נמשך עליה הארת השכל הנ"ל, שתוכל להאיר גם בגופה השגות אלקות לאחר התחיה, שזה עקר התקון - להשיג ולדעת אלקותו יתברך. ועל־כן באמת עקר התקוה והתקון של כל אחד הוא על־ידי הצדיק האמת הגדול במעלה שזכה להתקרב אליו בחייו, כי אחר־כך קשה מאד מאד להתקרב, כמו שאמר אדמו"ר ז"ל (סימן עח תנינא).