# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/65/25/

וזה בחינת מה שנאמר בפרשת פרה (במדבר יט, יד): זאת התורה אדם כי ימות באהל. ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות סג:): 'אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה'. וזהו 'כי ימות באהל', 'באהל' דיקא. זה בחינת שממית עצמו ומוסר נפשו בשביל שיהיה נשאר באהל תורה שהוא אהל הצדיק האמת, בבחינת (שמות לג, יא): "ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל". ועל־כן כל המקרבין לצדיקי אמת נקראים 'יושבי אהל', בבחינת (בראשית כה, כז): "ויעקב איש תם ישב אהלים", ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סג, י): 'אהלו של שם ועבר', שהיו אז הצדיקי אמת. וכתיב (תהלים קיח, טו): "קול רנה וישועה באהלי צדיקים" והכתוב מבשר, שלעתיד ישבו כל ישראל באהלי הצדיקי אמת ויתקרבו אליהם, כמו שכתוב (הושע יב, י): "עד אושיבך באהלים כימי מועד", כמו שפרש רש"י שם: 'כימי מועד הראשון, שהיה יעקב איש תם יושב אהלים', הינו כנ"ל. זהו בחינת "אדם כי ימות באהל", שעקר תקון האדם, עקר קיום התורה הוא כשממית עצמו בשביל האהל, הינו בשביל שיתקרב להצדיק האמת, שזהו בחינת יושב אהל, כנ"ל.

וזה עקר תקון מעשי פרה אדמה - שהיא כלליות כל הצמצומים, שהם בחינת תקף אדמומית הדינים וכל מעשיה בחוץ - שעקר תקונה על־ידי משה דיקא, כי כל הפרות היו צריכים לקדש מאפר פרה של משה רבנו, כי מעשה הפרה, שהוא להמשיך השכל הגדול העמק הנ"ל, לטהר מטמאת מת, דהינו לטהר אותן שנפלו ביותר לבחינת סטרא דמותא - זה אי אפשר כי־אם על־ידי גדל כחו של משה, שהוא בחינת הצדיק הגדול במעלה הנ"ל, שיש לו כח לטהר הנופלים מאד כשאוחזים עצמן בו באמת במסירת נפש כנ"ל, ולהכניס גם בהם השגות אלקות, שזה עקר תקותם ותקונם וכנ"ל.