# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/65/27/

וזה בחינת עץ ארז ואזוב ושני תולעת שמשליכין לתוך שרפת הפרה. עץ ארז ואזוב זה בחינת שכל עליון ושכל תחתון, כי ארז גבה מכל אילנות - זה בחינת שכל עליון, שהוא בחינת השגת הצדיק הגדול, כי הצדיק נקרא (מלכים-א ה, יג): "ארז אשר בלבנון" וכו'. "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (תהלים צב, יג). ואזוב הוא נמוך מאד, זה בחינת הקטנים הנמוכים מאד, שהצדיק בעצם עמקות חכמתו הגדולה - הוא מצמצם שכלו משכל עליון לשכל תחתון, עד שמכניס גם בהם השגות אלקות, שזה עקר החיים האמתיים, חיים נצחיים של עולם־הבא ותחית המתים, שמשם ממשיכין עקר הטהרה מסטרא דמותא וכנ"ל.

וזה בחינת שני תולעת, שהוא מקשר הארז עם האזוב, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פרה ג, יא) - זה בחינת העזות דקדשה, שעל־ידי־זה עקר התורה והתפלה, כי כל אחד כפי עזותו דקדשה - כן זוכה לתורה וכמו כן הוא תפלתו, כמבאר היטב בסוף התורה הנ"ל, ועין שם היטב, והבן שם היטב קשר וחבור התורה הנ"ל, כי מבאר שם, שעקר תקון השכל הנ"ל, שהוא בחינת מלכות, שעל ידו זוכין להשגות אלקות, עקר תקונו על־ידי החסד, שעל־ידי זה חותכין את המלכות מהסטרא־אחרא, מהארבע מלכיות, מבחינת עמלק וכו'. וזה החסד מקבלין על־ידי תוכחה בבחינת (משלי לא, כו): "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד עד לשונה". ועקר התוכחה, הוא כפי העזות שרואה בכל אחד, אם הוא דקדשה או להפך - שכמו כן היא תורתו ותפלתו וכו', עין שם, ועל־ידי תוכחה הזאת נתגלה החסד, שעל־ידי־זה חותכין את ה'דלת' הנ"ל, בחינת השכל הנ"ל מהסטרא־אחרא וכו', ומעלין אותה לאור הפנים שמאיר בשלש רגלים, שעל־ידי־זה זוכין להשגות אלקות, אפלו הקטנים והנמוכים ביותר וכו', עין שם והבן.

נמצא, שעקר התקון והתשובה של כל אחד שמחיב לקבל תוכחה מהצדיק האמת כדי לשוב אל התורה והתפלה, עקר תקונו על־ידי העזות דקדשה, שעל־ידי־זה עקר תקון התורה והתפלה, שעל זה מוכיחו הצדיק האמת. ועל־ידי־זה שמקבל תוכחתו ושב להשם־יתברך ומחזק את עצמו בעזות דקדשה לבלי להתביש מפני המלעיגים, כמבאר בהתחלת השלחן ערוך ארח־חיים. וכמו שהתחיל הטור הקדוש בתחלת הארח־חיים: יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וכו' - כי עקר התחלת היהדות הוא על־ידי עזות דקדשה, בפרט בדורות ובעתים הללו, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (ביצה כה:): 'מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין' וכו'. ועל־ידי־זה זוכה לתורה ותפלה. נמצא, כשמקבל תוכחה זאת, על־ידי־זה נתגלה חסד הנ"ל, שעל־ידי־זה קוצרין וחותכין את הד' וכו' מהסטרא־אחרא וזוכין להשגות אלקות וכו' כנ"ל. נמצא, שעקר התקון של השכל הנ"ל שיזכה להשגות אלקות אפלו הקטן והנמוך והשפל מאד, הוא רק על־ידי עזות דקדשה, וכנ"ל.

וזהו בחינת שני תולעת, שהוא מקשר ומחבר הארז עם האזוב, שהם בחינת התחברות והתקשרות השכל העליון עם השכל התחתון, שעל־ידי־זה מכניסין השגות אלקות גם בהנמוכים ביותר כנ"ל, כי שני תולעת זה בחינת עזות דקדשה של עם קדוש, ישראל הכשרים והתמימים, שהם קטנים ונבזים בעיניהם מאד, בבחינת תולעת ממש בבחינת (תהלים כב, ז): "ואנכי תולעת ולא איש". ואף־על־פי־כן הם עזים וחזקים בדעתם מאד מאד כנגד המתנגדים והליצנים והמלעיגים וכו', כי השם־יתברך והצדיקי אמת מחזקים אותם מאד בעזות דקדשה, בבחינת (ישעיה מא, יד־טו): "אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל וכו', הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל־פיפיות תדוש הרים ותדק" וכו'.

כי עקר התחזקותנו עתה בגלות המר הזה מכל הצדדים, הוא בבחינת 'תולעת', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש תהלים כב): 'מה תולעת אין כחו אלא בפה, כך ישראל אין כחם אלא בפה'. ועל זה עקר סמיכתנו ותקותנו ותוחלתנו. וזה בחינת 'שני תולעת', בחינת הדבור פה, שהוא עקר ההתחזקות והעזות של ישראל הכשרים בחינת (שיר־השירים ד, ג): "כחוט השני שפתותיך", כי עקר העזות הוא בהדבור, שצריכין לידע איך להשיב בעזות דקדשה להאפיקורסים והמתנגדים והחולקים והליצנים, בבחינת (אבות ב, יד): 'ודע מה שתשיב' וכו', ולבלי להתבטל בלבו, ולבלי להתביש נגדם כלל, וכמו כן זוכין לתורה ותפלה כנ"ל, שכלם תלויים בדבור פה, כי עקר התורה הוא בפה, כמו שכתוב (משלי ד, כב): "כי חיים הם למצאיהם" - 'למוציאיהם בפה', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ערובין נד.), וכן התפלה הוא בפה דיקא, בחינת (תהלים נא, יז): "אדני שפתי תפתח", ושם בהדבור עקר העזות דקדשה, בבחינת (שם קמה, יא): "ועזוז נוראותיך יאמרו" וכו'. וכתיב (שם יא): "וגבורתך ידברו", וזה בחינת שני תולעת, בחינת "כחוט השני שפתותיך" וכנ"ל.

וזה בחינת (משלי לא, כא): לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים - שנאמר בשבח התורה, ומכנה שם כל שבח התורה בבחינת לבושים, כמו שכתוב שם להלן: מרבדים עשתה לה וכו', ועל־ידי־זה: נודע בשערים בעלה וכו', סדין עשתה ותמכר וחגור וכו', עז והדר לבושה וכו' - נמצא, שחוט השני שהוא בחינת לבושים, כי מהם עושים לבושים, הם בחינת עזות דקדשה של התורה, בבחינת עז והדר לבושה. ועל־ידי־זה זוכין להשגות אלקות כנ"ל, כי עקר השגת אלקות הוא על־ידי בחינת לבושים, כי זה עקר האמנות והחכמה העמקה של הצדיק האמת הגדול מאד - שיודע להלביש את חכמתו הגבה בכמה וכמה לבושים, עד שיכול להורידה ולהכניסה בהנמוכים מאד, עד שגם הם יזכו להשגות אלקות כנ"ל, שזהו בחינת "נודע בשערים בעלה", הנאמר שם בשבח הקדוש הנ"ל, שהוא בחינת השגות אלקות, שעל זה נאמר "נודע בשערים בעלה" - 'כל חד לפום מה דמשער בלביה' (לכל אחד כפי מה שהוא משער בלבו), כמו שכתוב בזהר הקדוש (וירא קג:), שהוא בחינת השגות אלקות, שאי אפשר לדבר בזה כלל, רק הוא 'לכל אחד כפום מה דמשער בלביה', שזוכה לזה על־ידי הצדיק האמת כשזוכה להתקרב אליו. ועקר ההתקרבות על־ידי עזות דקדשה כנ"ל. וזהו שהולך ומבאר שם: עז והדר לבושה וכנ"ל.

וזהו שנסמך שם מיד (משלי לא, כו): פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה - שזהו נאמר על התגלות החסד מתוך התוכחה הנ"ל, שהוא כפי העזות שרואה בכל אחד וכנ"ל. ועל־כן נסמך ל עז והדר לבושה, כי עקר התוכחה היא על־ידי עזות דקדשה, שבזה תלוי כל התורה והתפלה, שעל־ידי־זה זוכין לחסד הנ"ל, בחינת ותורת חסד על לשונה, שעל־ידי־זה זוכין לשכל הנ"ל, שעל־ידי־זה באין להשגות אלקות אפלו הנמוכים מאד, וכנ"ל.

ועל־כן 'שני תולעת', בחינת עזות דקדשה - מחבר ומקשר הארז עם האזוב, שהוא בחינת השכל העליון עם השכל התחתון, שעל־ידי־זה מכניסין השגות אלקות בהנמוכים וקטנים ביותר וכנ"ל, וכל זה משליכין לתוך שרפת הפרה אדמה, ששורפין אותה באש, שהוא בחינת "לבת אש", שהוא בחינת צמצום הקדוש של השכל הנ"ל, כמו שמבאר שם בתחלת התורה הנ"ל.