# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/65/29/

וזה בחינת "עדינו העצני" (שמואל-ב כג, ח) הנאמר בדוד המלך, עליו השלום, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מועד קטן טז:): 'בשעה שעוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת, וכשיוצא למלחמה הוא קשה כעץ', נמצא, שעזות דקדשה הוא בבחינת תולעת, שהוא נבזה בעיניו כתולעת, ואף־על־פי־כן הוא חזק מאד במלחמה, בעזות דקדשה כנגד החולקים שיהיה מצחו חזק לעמת מצחם וכנ"ל.

כי כבר מבאר במקום אחר, בהתורה 'חותם בתוך חותם' (סימן כב), שעזות דקדשה נמשך מבשת, עין שם, וזהו בחינת שני תולעת הנ"ל שהוא בחינת עזות דקדשה כנ"ל, כי דיקא על־ידי שהוא נבזה בעיניו נמאס כתולעת ממש, בבחינת "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב, ז), ומתביש בעיני עצמו על מעשיו שאינם כהגן, על־ידי־זה דיקא הוא 'עז כנמר' בעזות דקדשה נגד הרוצים למנעו מן האמת, חס ושלום, שזהו בחינת 'עדינו העצני', הנאמר בדוד, ועין במקום אחר מזה.

שיך לעיל

לענין מה שכתוב על פסוק (משלי לא, כא): "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים", שהוא בחינת עזות דקדשה וכו', וזה ענין מה שכתוב במקום אחר, שזהו בחינת מה שדרשו חכמינו ז"ל על פסוק זה, 'כי כל ביתה לבש שנים', אל תקרי 'שנים', אלא 'שנים', שכל דברי התורה מלבשים בכפל, 'נתון תתן', 'הענק תעניק', 'פתוח תפתח', כל אלו מצילין אותו משלג גיהנום. עד כאן לשון רש"י.

הינו בחינת עזות ועקשנות דקדשה, כמו שהזהיר הוא ז"ל, ואמר שצריך האדם להיות עקשן גדול בעבודת ה', כמובא בספריו הקדושים (סימן מח תנינא), וזה הענין של העקשנות הוא התחזקות נפלא לבלי לפל בשום אפן בעולם, כאשר שמעתי מכמה כשרים, שעקר התחזקותם היה על־ידי־זה. וזה בחינת כי כל ביתה לבש שנים - דהינו 'שנים', בחינת כפול, "פתוח תפתח" וכו', הינו שכל קיום התורה תלוי בזה שיתחזק לשנות ולכפל כל עבדא טובה, או למוד התורה וכו' שהתחיל להרגיל עצמו - שיתחזק בכל פעם לחזר ולעשות אותו הדבר שבקדשה אפלו אלף פעמים, אפלו אם עובר עליו מה שעובר, כי זה עקר קיום התורה - שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה', לעשות הדבר שבקדשה אפלו בדרך עקשנות אפלו אלפים פעמים, ולבלי להסתכל על שום חלישות הדעת שהבעל־דבר והסטרא־אחרא והליצנים וכו' מחלישין דעתו, רק לעשות ולחזר ולעשות הדבר שבקדשה אפלו אלף פעמים, בבחינת כי כל ביתה לבש שנים - "נתון תתן", "פתוח תפתח", ולא ללמד על עצמו יצא אלא על כלל כל התורה יצא, שצריכין לכפל הדברים שבקדשה כמה פעמים, כי מעוט רבים שנים, ועל־כן שנים מרמזין על רבוי בלי שעור. וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (ספרי ראה סד) על פסוק זה "נתון תתן" - 'אפלו אלף פעמים'. וכן בכל התורה כלה כנ"ל - וזהו עקר ההתחזקות, כנ"ל.

וזהו לא תירא לביתה משלג - הינו הגיהנום של שלג כנ"ל, כי יש גיהנום של אש וגיהנום של שלג, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא ראה יג) הינו גיהנום של אש מגיע על שנתחמם לדבר עברה, רחמנא לצלן, כמובא (לקוטי־תורה, שמות), אבל גיהנום של שלג הוא על חלישותו אחר־כך, כשבא לו התעוררות לתשובה, כי הכל מלאים חרטות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אבל על־פי רב, עקר עכובו מתשובה, הוא מחמת חלישות הדעת, שנדמה לו שאינו מועיל לו עוד תשובה לרבוי עוונותיו העצומים מאד. ובפרט אותן שהתחילו כבר להתעורר משנתם להתחיל לשוב להשם־יתברך, ועסקו בתורה ובמצוות איזה זמן זמנים ואחר־כך נפלו מזה, העקר הוא מחמת חלישות הדעת, מחמת שיודע בעצמו שכבר למד תורה ועשה כמה מצוות וכו', ואף־על־פי־כן התגבר עליו היצר־הרע כל־כך כאשר יודע כל זה האדם בנפשו. ומי שנשאר בזה, חס ושלום, ומניח לפל עצמו על־ידי הסתות ורעיונים של הסטרא־אחרא כאלה וכאלה - הוא נדון על זה בגיהנום של שלג, שהוא קרירות עצום ומר, שהוא מדה כנגד מדה, כי על שנתקרר אחר־כך על־ידי חלישות הנ"ל, על־כן נדון בקרירות של שלג של גיהנום. וזהו בחינת מה שמובא בדברי רבותינו ז"ל (תנחומא ראה יג): שיש שדנים אותן בגיהנום, חציו של אש וחציו של שלג, הינו כנ"ל, שדנין אותו על חמום העברה בגיהנום של אש כנ"ל. ועל שנתקרר על־ידי חלישות הדעת ולא התחזק בתשובה כנ"ל – דנין אותו בגיהנום של שלג וקרירות, כנ"ל.

ועתה מחבר יפה הפסוק הנ"ל לא תירא לביתה משלג - שהוא בחינת קרירות, כי כל ביתה לבש שנים - בחינת שנים, בחינת כפל, "נתון תתן" - 'אפלו אלף פעמים'. וכן בכל התורה והמצוות, הינו בחינת התחזקות על־ידי עקשנות עצום לבלי להניח את מקומו, רק להתחזק לקים ולחזר ולקים למוד התורה וקיום המצוות כל מה שיוכל לחטף בזה הצל עובר כל ימי חייו, אפלו אם יעבר עליו מה. ועל־ידי־זה לא תירא לביתה משלג - שהוא קרירות, מאחר שלא הניח לקרר עצמו מתורה ומצוות על־ידי חלישות וקרירות שהפיל הבעל־דבר בדעתו, רק התחזק בכל פעם, לחטף איזה טוב ולחזר ולחטף, בבחינת כי כל ביתה לבש שנים כנ"ל. ועל־כן בודאי – לא תירא לביתה משלג, וכנ"ל.

וזה שכתוב בנחמות של ישעיה הנביא (בסימן מב, מג), שמחזקם מאד להתקרב להשם־יתברך אחר כל מה שעשו: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", הינו שהשם־יתברך הרבה לישראל תורה ומצוות כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (מכות כג:) על פסוק זה, כדי לזכותם לנצח על־ידי־זה, כדי שכל אחד כמו שהוא יוכל לחטף תמיד איזה טוב תורה ומצוות וכו'. וכמבאר בדברינו מזה במקום אחר (הלכות דגים, הלכה ד), "והוא עם בזוז ושסוי" וכו' (ישעיה מב, כב), ואחר־כך מחזקם ואומר (שם מג, ב): "כי תעבר במים אתך אני וכו', כי תלך במו אש לא תכוה" וכו', הינו שתנצל מגיהנום של אש וממים שהם בחינת חמימות וקרירות כנ"ל, והכל על־ידי התחזקות הנ"ל המרמז בפסוק: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" וכנ"ל.

ועל־כן אל תאמין בעצמך עד יום מותך (אבות ב, ד) - כי כשמגיע להמדרגה ששם יהיה תקונו על־ידי הצדיק האמת שיכול להעלותו, אז מתגבר כנגדו הרע שבאותו דרגא, ומתפשט כנגדו כל־כך בהסתות גדולות כדי לעקרו מן החיים, חס ושלום, וזהו אל תאמין בעצמך - 'בעצמך' דיקא, כי כשהוא בעצמו, דהינו שחולק עצמו מן הצדיק האמת בודאי אין לו להאמין בעצמו, כי יפל באין סומך וכנ"ל. אבל מי שאוחז עצמו בהצדיק האמת - הוא בטוח ממכשול ונפילה, כי תורתו של הרבי האמת תנחהו בעולם־הזה ובקבר ובעת התחיה לנצח, בבחינת (משלי ו, כב): "בהתהלכך תנחה אתך" וכו'.

כי האדם צריך לחיות בזה העולם לברר כל המדרגות ולעלות מדרגא לדרגא, עד שיגיע לדרגא שאי אפשר להשיגה בגוף כלל. וזה אין זוכה, כי־אם יחידי סגלה הגדולים במעלה מאד מאד. ובכחם יש תקוה אפלו למי שאינם זוכים לזה ורחוקים מאד מזה. והעקר כשחזקים באמונה בהשם־יתברך ובהצדיקי אמת הגדולים במעלה הנ"ל, ומוסרים כל לבבם ונפשם אליהם. והם יכולים להעלותם לשרשם לאתר דאתנטילת מתמן, וזה עקר מלחמת עמלק שבכל דור ודור, כי הוא מתגבר בכל דרגא, ומשם נמשך כל המחלקת שבכל דור, שמתגבר השקר נגד האמת. ועל זה נאמר (תהלים לז, לב-לג): "צופה רשע לצדיק וכו', ה' לא יעזבנו בידו".