# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1005/65/7/

כי מחמת חטא אדם הראשון נגזר מיתה לדורות על האדם ועל כל הבעלי חיים, כי על־ידי חטאו שאכל מעץ הדעת טוב ורע - פגם בדעת ונתערבב הדעת מאד - שהוא הדעת הנ"ל, להשיג אותו יתברך עד שאי אפשר להאדם ולשום בעל חי להתברר ולשוב לשרשו שהוא החכמה, שהוא שרש הכל, כי־אם על־ידי המיתה, כי אי אפשר להאדם ולשום בעל חי להתברר ולהתתקן, כי־אם על־ידי שימשך עליו חיות גבה ביותר הנמשך משכליות וחכמה גבה ביותר, שזה החיות אי אפשר לו לקבל בעודו קשור בגוף, כי בעודו בגוף - אינו יכול לקבל החיות הנמשך מחכמה כי־אם בהדרגה ובמדה כפי מדרגתו, אבל בשעת מיתה נתוסף רוחו, בבחינת (תהלים קד, כט): "תסף רוחם יגועון", כי אז נמשך עליו חיות הנמשך מחכמה גבה ביותר ועל־ידי־זה נסתלק, כי אין הגוף יכול לקבל זה החיות, ועל־ידי־זה בעצמו נתתקן, כפי מה שזוכה על־ידי מעשיו.

ועל־כן עקר תקון האדם בחייו ולאחר מיתתו, הוא רק על־ידי הצדיק הגדול במעלה מאד הנ"ל, שיודע להמשיך השגות אלקות אפלו להקטנים והחולים ביותר, כי כל באי עולם לא באו לעולם כי־אם לתקן ולברר על־ידי מעשיהם הטובים, אבל הרב - אין מעשיהם עולים יפה ומקלקלים ביותר, ועל־ידי־זה מתגלגלים בכמה וכמה גלגולים ובכמה וכמה ענשים, רחמנא לצלן, ועקר התקון על־ידי הצדיק שיודע שרשי כל הנפשות, ויודע איך לעסק עם כל אחד בחייו ובמותו – איך לתקנו, להביאו להשגת אלקות, שזה עקר התכלית, עקר שעשוע עולם־הבא. ועל־כן העקר כשזוכין להתקרב אליו בחיים חיותו, כי אחר־כך קשה מאד לבוא אליו, כי מי שטרח בערב שבת וכו' (עבודה־זרה ג.).

ובשביל זה נמצאים כמה וכמה שמתקרבים ונופלים ונתרחקים, ויש שהיו מקרבים רב ימיהם, ולעת זקנותם נפלו ונתרחקו ונתהפכו לרודפים, רחמנא לצלן. כי עקר הוא הסוף והאחרית, כי "טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז, ח), כמו שדרשו רבותינו ז"ל (קהלת רבה ז, טז), לענין אלישע אחר שנפל בסוף ימיו, רחמנא לצלן, כי האדם כל מה שמזקין - צריך שיתוסף עליו דעת גבה יותר, כמו שפרש אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימן ד תנינא). וזה בחינת זקני תלמידי חכמים כל מה שמזקינים דעתם מתישבת עליהם (קנים ג, ו), כי כל מה שמזקין יותר - הוא צריך להתקרב לשרשו ותקונו יותר, שהוא השגת החכמה הנ"ל, שנמשכת עליו בעת הסתלקותו אם יזכה, שזה עקר תקונו.

וכל זמן שהאדם בחיים יש עליו מלחמת היצר, כי "את זה לעמת זה עשה אלקים" (קהלת ז, יד), וכל מה שהוא צריך לבוא לחכמה יתרה, כמו כן מתגבר כנגדו מלחמת עמלק שכולל כל הקלפות שהוא מתגבר תמיד כנגד החכמה הנ"ל (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל), ועל־כן לפעמים האדם נופל לעת זקנותו כמו שכתב אדמו"ר ז"ל בספר האלף־בית (ספר המדות, אות נפילה, סימן א), כי אין לו כח לקבל הדעת שנמשך עליו אז, מחמת שלא קדש עצמו כראוי לזה הדעת, ומרבוי הדעת - נטרפה דעתו לגמרי, כי 'רבוי השמן גורם כבוי הנר'. ועל־כן (קנים ג, ו): זקני עמי הארץ כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם - ועקר שם תלמיד־חכם הוא מי שמקרב להחכם והצדיק האמת, כי על שם זה נקרא תלמיד־חכם, שהוא תלמיד של החכם, שהוא הצדיק האמת, ולהפך, עם הארץ נקרא מי שלא שמש תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מז:), כי כשאינו מקרב להחכם והצדיק האמת - הוא בכלל עם־הארץ, כי אין לו כח לקבל חכמה שהוא השגת אלקות, אפלו אם הוא למדן וחכם, ואפלו אם יש לו מעשים טובים, כי אל התכלית הנצחי שהוא השגת אלקות אי אפשר לבוא כי־אם על־ידי צדיקי אמת הנ"ל ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם וכו'.