# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1007/63/

עוף טהור נאכל במסרת, וענין עשרים וארבעה עופות טמאים

על־פי המאמר "אני ה' הוא שמי" וכו' בלקוטי הראשון (סימן יא), עין שם כל המאמר.

והכל ל, כי יש יחודא עלאה ויחודא תתאה, דהינו "שמע ישראל" הוא יחודא עלאה, ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' הוא יחודא תתאה וכו', ועל־ידי־זה זוכין לבוא לתבונות התורה לעמקה וכו', כי על־ידי שמדברין בהתורה בדבורים, כמו שכתוב (משלי ד, כב): "כי חיים הם למצאיהם" – 'למוציאיהם בפה' (ערובין נד.), על־ידי־זה מאיר לו הדבור בכל המקומות שהוא צריך לעשות תשובה, כמו שאמרו (ברכות כב.): 'פתח פיך ויאירו דבריך' וכו', עד שיוצא ממדרגה פחותה ושפלה, עד שבא לתבונות התורה לעמקה וכו', אך לדבור המאיר אי אפשר לזכות, כי־אם על ידי בטול הגאוה שהוא בחינת שמירת הברית וכו'. ושמירת הברית היא בשני בחינות, בבחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה וכו', ועל־ידי־זה זוכין לפרנסה וכו'.

והדבור נקרא 'צפרתא דקאי עד קרסליה במיא, וראשיה מטי עד צית שמיא' (בבא־בתרא עג:), כמו שאמרו במדרש (ויקרא־רבה כב, י) על מצרע, שצריך להביא שני צפרים חיות טהורות - 'יבוא פטטיא ויכפר על פטטיא' וכו' וכו'. וזהו שאמר רב אשי (שם): 'האי זיז שדי הוא' - 'זיז' הוא בחינת יחודא תתאה, בחינת מט"ט, בחינת 'מכנף הארץ', כי איתא במדרש (בראשית רבה כב, י): 'עוף אחד יש בכרכי הים' וכו', שזהו בחינת מט"ט וכו' וכו', עין שם.