# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1007/64/

'סימני עוף טהור לא נתפרשו בתורה, אלא מנה וכו' (מינים טמאים בלבד). והמינין האסורין כ"ד האמורים בתורה, כל מי שהוא בקי באותם מינים ובשמותיהם - הרי זה אוכל כל עוף שאינו מהם וכו'. ועוף טהור נאכל במסרת וכו', כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא ממינים הטמאים וכו'. ואם ידוע שאינו דורס - יש שלשה סימני טהרה, אצבע יתרה וזפק וקרקבנו נקלף ביד וכו'. ואף־על־פי שיש לו שלשה סימנים הללו - אין לאכלו, לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס, אלא אם כן יש להם מסרת, שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור' (עד כאן לשון השלחן ערוך סימן פב).

על־פי מה שמבאר (בסימן סג), שיש נחש ונמלה בתוך פיה וכו'. והנחש הם החכמים להרע, החוקרים חכמת הטבע, שעושין להם כנפים לעוף בחכמתם וכו' על־ידי דבורים רעים שמדברים, כי מהדבורים נעשין כנפים בבחינת (קהלת י, כ): "ובעל כנפים יגיד דבר", ועל־כן מדבורים קדושים נעשין כנפים קדושים, אבל מדבורים רעים, בפרט כשמדברין על הצדיק האמת על־ידי־זה נעשה כנפים להנחש שהם חכמי הטבע וכו'; עין שם.