# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1014/61/1/

וזה בחינת מקוה שמטהרת מכל הטמאות. כי כל מיני טמאות, ובפרט טמאת נדה - נמשכת מזהמת הנחש על־ידי חטא אדם הראשון, שעל־ידי־זה המשיך הטמאה בעולם, ועקר החטא היה מה שהמשיך בחינת חוה־מלכות לעצמו ולא קשרה להשם־יתברך, ואמר: 'אנא אמלך', כי זה היה עקר עצת הנחש, כמו שכתוב (בראשית ג, ה): "והייתם כאלקים" וכו', דהינו שהסית אותה שאם יאכלו מעץ הדעת יהיו כאלקים, כמו שפרש רש"י: 'בוראי עולמות כמותו', וזה בחינת 'אנא אמלך', כי הם שמעו לעצתו הרעה כדי שיוכלו להיות כאלקים, דהינו שהם בעצמם יוכלו לברא עולמות ולמלך ולשלט - בחינת 'אנא אמלך', כי אלקים - הוא לשון שררה ומלכות, כידוע (רש"י בראשית ו, ב).

ובשביל זה הלך הנחש לחוה תחלה, מחמת שחוה היא בבחינת 'שלא כסדר' כנ"ל, על־כן היה נאחז בה ביותר להסיתה לחלק בחינת מלכות 'שלא כסדר' לעצמה, דהינו להפרידה מהשם־יתברך, ואחר־כך הסיתה את האדם גם־כן עד שאכל גם־כן והפריד עצמו מהשם־יתברך, מבחינת 'כסדר', ונפל לבחינת 'שלא כסדר', מחמת שרצה להיות כאלקים, למלך בעצמו, בחינת 'אנא אמלך', בחינת והייתם כאלקים, כנ"ל.

ומחמת שנפלו אז לבחינת 'שלא כסדר', ונסתלק חיותם מהם, בחינת (בראשית ב, יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" - מחמת זה נמשכין כל הטמאות הבאין מזהמת הנחש שהטיל בחוה (שבת קמו.), כי החיות מהשם־יתברך הוא הקדשה, כי חכמה שהיא החיות נקרא "קדש", כידוע (זהר אחרי סא.), וכשנסתלק החיות שהיא החכמה, שהיא הקדשה - נמשכה הטמאה במקומה. ועל־כן נתקללה אז בדם נדות, שהוא התגברות הטמאה שעל־ידי־זה נפרדת מבעלה ונפרד בחינת 'שלא כסדר' מבחינת 'כסדר', חוה מאדם, כי היא גרמה לעצמה זאת על־ידי שאמרה 'אנא אמלך' - והפרידה בחינת 'שלא כסדר' לעצמה.

על־כן אי אפשר להטהר מן הטמאה אלא על־ידי מימי המקוה, שהם בחינת מימי הדעת, בחינת (ישעיה יא, ט): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", ובזה שנכנס האדם לתוך המקוה ונתעלם ונתכסה בה, בזה הוא מבטל עצמו בבחינת מה, בבחינת אין, כאלו אינו בעולם כלל, ונכלל בבחינת 'מה', שהוא בחינת אדם, בחינת חכמה, שהוא בחינת מימי המקוה, שהם בחינת חכמה ודעת כנ"ל, כי המים הם בבחינת קדם 'כסדר', כי המים קדמו לעולם, והתחלת סדר הבריאה היה מהמים (רש"י בראשית א, א), נמצא, שהמים הם בבחינת קדם, 'כסדר', כי הם קדמו לעולם, והתחלת סדר הבריאה שהוא בחינת אלף בית 'כסדר' התחילה מהם, ועל־כן כשנכנס לתוך המים ונעלם ונתכסה במים - הוא נכלל ונתבטל לבחינת 'מה', בחינת חכמה, בחינת קדם, בחינת 'כסדר' ונתבטלין כל הטמאות הנמשכין מבחינת 'שלא כסדר' מבחינת 'אנא אמלך' לבחינת 'כסדר', לבחינת חכמה, לבחינת קדש. ועל־כן על־ידי המקוה נטהרין מכל מיני טמאות שבעולם, כי כל מיני טמאות נמשכין מבחינת 'שלא כסדר' שהוא בחינת הסתלקות חיות הקדשה וכו' כנ"ל, ועל־ידי טבילת המקוה נכלל ונתבטל 'שלא כסדר' לבחינת 'כסדר' שהם מי המקוה כנ"ל, ועל־כן על־ידי־זה עולין מטמאה לטהרה, וכנ"ל: