# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1014/61/2/

וזה בחינת ארבעים סאה של המקוה - כנגד ארבעים יום של קבלת לוחות האחרונות, שאז עשה משה רבנו דרך כבושה לתשובה להחזיר ולהשיב בחינת 'שלא כסדר' לבחינת 'כסדר', שזהו עקר בחינת התשובה כמובן במאמר הנ"ל. וזה שמובא בזהר הקדוש (נשא קכב:) שתשובה היא תשוב ה' - להשיב ה' תתאה למקומה, הינו להחזיר הה' תתאה שהוא בחינת מלכות־חוה 'שלא כסדר', להחזירה ולהשיבה למקומה לבחינת ג' אותיות ראשונות שהם בחינת אלף־בית 'כסדר', כידוע.

ועל־כן אין מי המקוה מטהרין אלא כשהם בארץ דיקא, כי עקר המקוה היא בבחינת 'מה', בחינת שפלות כנ"ל, ועל־כן צריכין להיות בתוך הארץ דיקא שהוא בחינת שפלות, כי אין המים יורדין אלא אל הנמוך, אף דברי תורה אין יורדין אלא על הנמוך - דהינו מי שהוא שפל וענו, כי המים הם בחינת הדעת כנ"ל, שעקר הדעת נמשך מבחינת 'מה' שהוא בחינת שפלות, על־כן אין יורדין אלא אל הנמוך.

וזהו שהמשילו רבותינו ז"ל את התורה שהוא הדעת, אל המים - לענין שפלות, ואמרו: 'מה מים אין יורדין אלא אל הנמוך אף דברי תורה' וכו' כנ"ל, כי באמת הכל אחד, כי המים שהם בחינת הדעת, בחינת התורה - אין יורדין והולכין אלא אל הנמוך, דהינו למי שהוא שפל בעיניו בבחינת 'מה', כי עקר הדעת הוא בחינת 'מה', כנ"ל.

וזה בחינת "לה' הארץ ומלואה", המובא במאמר הנ"ל - 'לה' הארץ' דיקא, הינו מי שמשים עצמו כעפר וארץ, הוא דיקא מקשר לה', שהוא בחינת מ"ה, אדם, דעת כנ"ל, ואז הוא במלואה ובשלמות וכו', כמבאר שם במאמר הנ"ל, וזהו בחינת "מלא כל הארץ כבודו", 'מלא כל הארץ' דיקא, מי שהוא כארץ ועפר, הוא דיקא מלא מכבודו יתברך, בבחינת (ישעיה נז, טו): "אשכן את דכא" וכו', כי כשיש לו גדלות, חס ושלום, אין השם־יתברך עמו, כי אין אני והוא יכולין לדור כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ה.). ועל־כן אין מי המקוה מטהרין אלא בארץ דיקא, כי עקר טהרתן על־ידי בחינת 'מה' שהוא בחינת שפלות, בחינת ארץ, כנ"ל: