# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1014/61/4/

ועל־כן מי מעין חשובים יותר ממקוה על־ידי מי גשמים, כי הגשמים היורדים משמים לארץ מחמת שעברו באוירא דהאי עלמא, שהוא בחינת 'שלא כסדר', ועל־כן אף־על־פי שכשנופלים על הארץ לתוך המקוה החפורה בארץ, שהם בבחינת 'כסדר' מחמת שירדו למקום הנמוך לבחינת שפלות מ"ה כנ"ל, אף־על־פי־כן מי מעין חשובים יותר מהם, כי הם נובעים ויוצאים ממקורן מבאר מים חיים ממקור הדעת, וסמוכים לארץ ממקורו ולא שלט בהם אוירא דעלמא, על־כן הם מקשרים יותר בבחינת 'כסדר', כי המים הכנוסים בכח בעפר הארץ אשר בכל מקום שחופרין ומוצאין מים, אלו המים הם בחינת המשכת חיות אלקות, שהוא בחינת הדעת המחיה את הארץ וכל אשר בה.

וזהו בחינת לה' הארץ ומלואה - כי המים ממלאין ומשלימין ומחיין את הארץ וכל אשר עליה כי המים הם בחינת המשכת חיותו יתברך, כנ"ל. ועל־כן באר מים חיים יקר מאד, כי בכל מקום שמוצאין באר מים - על־ידי־זה נפתח באר למעלה ונתגלה אלקותו יתברך על־ידי־זה, כמובא בכתבים (לקוטי תורה עקב), כי מימי הבורות שנתגלין בתוך הארץ הם בחינת המשכת חיותו יתברך כנ"ל, וכשנתגלה באר, נתגלה, כביכול, חיותו יתברך, שהוא יתברך מחיה את כלם.

ועל־כן האבות הראשונים שהתחילו לגלות אלקותו יתברך בעולם, היו עוסקים תמיד בחפירות בארות, כי הם התחילו לגלות אלקותו יתברך בעולם, על־כן חפרו בארות שהם בחינת התגלות אלקותו יתברך, שהוא מחיה את כלם כנ"ל, ועל־כן התגברו הפלשתים לסתם את הבארות, כמו שכתוב (בראשית כו, טו): "וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר" וכו', כי רצו לקלקל התקונים של התגלות אלקותו יתברך שהמשיך אברהם אבינו בעולם על־ידי חפירות הבארות ויצחק חזר וחפרן, וכמו שכתוב (שם פסוק יח): "וישב יצחק ויחפר את הבארות" וכו'.

ועל־כן עקר התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים הוא על־ידי טבילת מקוה, כי כל מי שרוצה לצאת מטמאה לטהרה צריך לטבל במקוה, וכן ישראל קדם מתן תורה הכרחו לטבילה במקוה (כריתות ט.) - שזהו בחינת המקוה של שבועות, וכן גר שבא להתגיר ורוצה לכנס לקדשת ישראל - צריך לטבל במקוה, כי עקר התקרבות ישראל להשם־יתברך הוא בחינת הנ"ל, לחבר ולקרב בחינת 'שלא כסדר' לבחינת 'כסדר', שהוא בחינת התחברות כנסת ישראל עם דודה, בחינת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, וזה נעשה על־ידי טבילת מקוה, שעל־ידי־זה נתעלמין ונתכסין מחיזו דהאי עלמא, לגמרי, ונכללים באין־סוף בבחינת 'מה', בבחינת חכמה, בבחינת אדם 'כסדר'.

ועל־כן המקוה מציל מכל הצרות, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נו), בחינת (ירמיה יד, ח): "מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה", כי כל הצרות, חס ושלום, נמשכין מבחינת 'שלא כסדר', שעל־ידי־זה הולך לו 'שלא כסדר' ויש לו איזה צער, חס ושלום, ועל־ידי טבילת מקוה, שעל־ידי־זה נחזר בחינת 'שלא כסדר' לבחינת 'כסדר' - על־ידי־זה נתבטלין כל הצרות, כי נתבטל בחינת 'שלא כסדר' ונכלל בתוך בחינת 'כסדר' ונעשה הכל 'כסדר', כנ"ל. וזהו "מקוה ישראל ה'" (ירמיה יז, יג), כי המקוה הוא בחינת 'כסדר', שהוא בחינת ה', בחינת הוי"ה במלוי אלפין, כנ"ל - ועל־ידי־זה מושיעו בעת צרה, כנ"ל:

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (יומא פה:) על פסוק זה: 'מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש־ברוך־הוא מטהר את ישראל', כי הכל אחד, כי מי המקוה הם בחינת מי הדעת, שהם בחינת המשכת חיות הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, בחינת 'כסדר', שעל־ידי־זה עקר הטהרה, כי נעשה הכל 'כסדר' כנ"ל, אמן ואמן:

הלכות מקואות הלכה ב - בהלכות נדרים הלכה ב (אות יא):

והלכה ג - בהלכות גלוח הלכה ד (אות טז):

והלכה ד - בהלכות הכשר כלים הלכה ד (אות ז):

פפ

תם ונשלם