# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/61/1/

וזהו בחינת תולעים - שעקר אסורן כשהם רוחשים ושורצים בעפר הארץ, כי שם עקר אחיזתם, כי שם מקום הפגם ביותר, כי העפר עולם־הזה הוא המדרגה האחרונה שבכל המדרגות התחתונות, ושם עקר אחיזתם בחינת (ישעיה סה, כה): "ונחש עפר לחמו", כי שם בבחינת עפר מגיע עקר הפגם, כמובא לעיל בהלכות בשר שנתעלם מן העין (הלכה ב). כי התולעים, ושקצים ורמשים הם עקר זהמת הנחש, כי הם הם הזהמא ממש. ועל־כן אין להם שום קומה זקופה אפלו כבהמות, ואין להם שום רגלים - רק רוחשים על הארץ, בבחינת (בראשית ג, יד): "על גחנך תלך", וסמוכים ונדבקים ביותר בעפר הארץ, ששם עקר אחיזת זהמת הנחש כנ"ל, ועל־כן אסורן חמור מאד ויש בהם כמה לא תעשה, כי הם דברים שקוצים ומאוסים מאד – זהמת הנחש ממש, המשקצים ביותר נפש האדם, כי הם הפך קדשת הנפש ממש, כי שרש כל הנפשות דקדשה הם בכבוד, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (בסימן סז), שזה בחינת שלמות לשון־הקדש, בחינת שמירת הברית ששם עקר הכבוד, כמבאר בדברי רבנו כמה פעמים (בסימנים יא, כט), בחינת (משלי ג, ט): "כבד את ה' מהונך", שהוא בחינת שלמות לשון־הקדש, כמו שמבאר שם, והשקצים והרמשים הם דברים מאוסים מאד הפך הכבוד ממש, כי הם תכלית הזהמא של רע הכולל שהוא זהמת הנחש כנ"ל, שהוא הפך הנפש ממש כנ"ל - תכלית ההפך של שלמות לשון־הקדש.

כי התולעים הם בחינת עשו (כמובא בכתבים בכונות פרשת התמיד), שהוא עקר זהמת הנחש ועליו נאמר (עובדיה א, ב): "בזוי אתה מאד", כי שם עקר החרפות והבזיונות, שהוא ההפך של הכבוד בחינת שלמות לשון־הקדש, בחינת שמירת הברית קדשת הנפש כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה־זרה י.): "בזוי אתה מאד" - שאין להם לא כתב ולא לשון, הינו שהוא בחינת קצה ותכלית זהמת הנחש שאין שם טוב כלל. כי בכל הכתבים והלשונות, אפלו בלשונות של שבעים עממין יש שם גם־כן טוב מערב שם, אלא שהוא מעט מאד. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות לד:): 'טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים', וכמובא בדברי רבנו (בסימן לג). אבל עשו הוא אדום, הוא נקרא בזוי מאד כנ"ל, שאין לו כתב ולשון כלל, שהאותיות דקדשה המחיים אותו הם מעטים בתכלית הצמצום מאד, והזהמא מתגברת שם מאד עד שנתכסה ונתעלמת הקדשה שם בתכלית הכסוי וההתעלמות, עד שאין להם שום כתב ולשון, והם תכלית ההפך של לשון־הקדש כנ"ל, ועל־כן נקרא "בזוי מאד", כנ"ל.