# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/61/2/

וזה בחינת תולעים שבאים משם כנ"ל, שהם משקצים נפש האדם ביותר כנ"ל, שהם מאוסים ושקוצים מאד בחינת "בזוי מאד" כנ"ל. זהמת הנחש תכלית ההפך של לשון־הקדש, שאין להם כתב ולשון כנ"ל. ועל־כן התולעים הם רוחשים ושורצים בכל מקום, ובכל מיני מאכל ומשקה הם שורצים שם. והם נסרכים ונדבקים בכל דבר, כי הם בחינת תכלית זהמת הנחש הנסרך והנדבק והכרוך אחר כל דבר שבקדשה, והם המכלים ומרקיבים ומקלקלין כל דבר שבעולם כשאין שומרין אותו יפה מהם, והם בחינת זהמת היצר־הרע הפתי והסכל והמזהם, היצר־הרע הנמוך שבכל בחינות היצר־הרע, כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר (בסימן עב), שהוא נסרך ונדבק ומסתבך בכל דבר שבקדשה, ומכביד מאד מאד בעצבות ועצלות, שכל זה בחינת שקצים ורמשים שהם זהמת הנחש, בחינת ונחש עפר לחמו כנ"ל, שהם בחינת עצבות ועצלות, בחינת עפר, כמו שכתב רבנו (בסימן קפט). כנראה בחוש, שהשקצים ורמשים הם בתכלית העצלות והעצבות, וחיות שלהם מעט ביותר מכל גדר החי.

וצריך לשמר נפשו מאד מהם מבחינת היצר־הרע הזה הנ"ל. אבל במעט הסתכלות ודעת וזריזות קצת יכולין להתפרד מהם ולהכניע אותם, כי חיותם מעט מאד ואין להם שום כח ונקל מאד להרגם ולשברם בקל, רק מחמת שרוחשים ושורצים בכל מקום ונדבקים ונסרכין מאד, ונסתבכין וכרוכין בכל דבר שבקדשה. על־כן נדמה להאדם בתחלה שקשה וכבד מאד לצאת מהם ולשברם, אבל במעט דעת וזריזות קצת הורגין אותם לאלפים ולרבבות בכל רגע ורגע, כי אין בהם שום כח כנראה בחוש.

והעקר צריך לשמר עצמו מאד מאד בתחלת רחושם, כשמתחילין להתהוות ולרחש בהפרי, או בכל דבר, כי קדם שפרשו, מתרין. ואחר שפרשו, אז הם אסורין (יורה־דעה, סימן פד). כי כל הדברים נעשין על־ידי המחשבה. והעקר הוא המחשבה, כי בלא המחשבה אי אפשר שיהיה נעשה שום דבר. וכשהמחשבה רוחשת וחושבת בדבר קדשה בבחינת (תהלים מה, ב): "רחש לבי דבר טוב", אזי התולע שהוא עקר התנגדות של הקדשה כנ"ל, וכמובא, הוא כרוך שם כנ"ל, ומבקש מקום לרחש ולשרץ במחשבתו שם, וצריך לשמר פירי השכל מאד מאד שלא יתקלקל, חס ושלום, שלא יתן לו מקום, חס ושלום, לשרץ ולרחש. ואפלו כשחס ושלום, נתקלקל מחו ומתחלת המחשבה רעה לרחש במחו, צריך לשמר מאד שלא לתן לה מקום להיות פורשין לחוץ, חס ושלום, בבחינת (תהלים סח, לא): "גער חית קנה", שכתוב בדברי רבנו שם (סימן ה). וחית קנה הוא בחינת עשו, בחינת תולע הנ"ל, שתכף שמתחלת המחשבה רעה לרחש במחו צריך לגער בה תכף, לברח ממנה, שלא לתן לה שום מקום, חס ושלום, לרחש כנ"ל, כי אזי עדין כל זמן שלא פרשו מתרין באכילה וצריך למהר ולאכלם קדם שפרשו ויאסרו, כי בתחלת רחישת המחשבה רעה יכול להפכה לטוב אם יהיה נשמר שלא להחמיץ מחו, שלא לתן לה מקום לרחש ולפרש, חס ושלום.