# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/62/1/

על־פי המבאר למעלה בדיני סימני בהמה וחיה טהורה (הלכה ב'), שמינים טהורים ומינים טמאים הם תלויים, אם כבר התחיל להאיר באותו המין בחינת הארת הצדיק, שהוא בחינת התקון של העולמות שהוא מחיה ומאיר בדרי מעלה ודרי מטה. והארה של דרי מטה הוא בחינת (ישעיה ו, ג): 'מלא כל הארץ כבודו', בחינת (שם כו, יט): "הקיצו ורננו שכני עפר", הינו שהוא מעורר ומחיה הניצוצות שירדו למטה ונתלבשו בחיות ובהמות ושאר מינים לבל יתיאשו עצמן, כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כנ"ל. ועל־כן אלו המינים שכבר התחיל להאיר בהם בחינה זו - הם מינים טהורים, אבל אלו המינים שלא האיר בהם הארה זו והם בחינת שכני עפר ממש ולא הגיע עליהם ההארה של הצדיק, שהוא בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר" - הם בחינת מינים טמאים, כי אכילתנו צריכה להיות מבחינת הארת בן ותלמיד שהוא בחינת הארה הנ"ל, שמשם מקבלת המלכות פרנסה (ועין כל זה למעלה).