# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/62/2/

וזהו בחינת אסור אכילת שקצים ורמשים, שהם אסורים משום (ויקרא יא, מא): "שרץ השרץ על הארץ" – "השרץ על הארץ" דיקא, כי זהו עקר אסורם, כי אלו השרצים השורצים על הארץ הם בחינת זהמת הנחש ממש, ועל־כן הם שורצים על הארץ, בבחינת (ישעיה סה, כה): "ונחש עפר לחמו", כי האדמה נתקללה בזה מחטא אדם הראשון שהיה על־ידי זהמת הנחש שהוציאה מינים אלו. כמו שפרש רש"י בפסוק (בראשית ג, יז): "ארורה האדמה בעבורך" – 'תעלה לך דברים ארורים'. ועל־כן האסור של תולעים הוא דוקא כשהוא שורץ על הארץ, או אם פרש שזה נקרא גם־כן שורץ על הארץ, כי שם עקר זהמת הנחש בבחינת "ונחש עפר לחמו" כנ"ל. ומאחר שהם בחינת עקר זהמת הנחש, על־כן אין מגיע עליהם שום תקון של בחינה הנ"ל, כי הרע הגמור אינו נתתקן, ונשאר למטה. על־כן הם אסורים באכילה, כי אי אפשר לנו לתקן, רק אנו צריכין לפרש ממנו מכל וכל, מאחר שהוא רע גמור, שאין מגיע הארת הצדיק שהוא בחינת התקון, כנ"ל.