# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/62/3/

כי באמת עקר הארת הצדיק שהוא מעורר ומחיה דרי מטה, דהינו הניצוצות שנפלו למטה כנ"ל, העקר הוא לתקנם ולהעלותם מבחינת עפר, ששם עקר נשיכת הנחש, בבחינת "ונחש עפר לחמו" כנ"ל, ועל־כן הצדיק מאיר עליהם ומעוררם, בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר". 'שכני עפר' דיקא, הינו שאלו הניצוצות שנפלו וירדו למטה עד העפר, הינו שנפלו למדור הקלפות ונאחז בהם זהמת הנחש, חס ושלום, ועל־כן הם נקראים 'שכני עפר', "שכני עפר" דיקא, מאחר שיש בהם אחיזת הנחש בחינת "ונחש עפר לחמו" כנ"ל. ועל־כן הצדיק מחיה אותם ומעורר אותם, בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", "שכני עפר" דיקא, הינו שהוא מעורר אותם ומקיצם ומוציא אותן מן העפר, מזהמת הנחש, כי הוא מגלה להם כי "מלא כל הארץ כבודו". ואפלו בארציות ובעפר אף־על־פי ששם אחיזת הסטרא־אחרא, אף־על־פי־כן, גם שם יכולין למצא את השם־יתברך, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג); "ומלכותו בכל משלה" (תהלים קג, יט).

ועל־כן אלו המינים שיש בהם סימני טהרה - שהם סימנים שהתחיל להאיר בהם הארה זו הם טהורים, וכמבאר לעיל, עין שם. כי הכל היה מן העפר ועל־כן כלם צריכים תקון. זה בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", אבל אלו השקצים ורמשים שהם שרץ השורץ על הארץ, שהם בחינת זהמת הנחש ממש שנתקלל (בראשית ג, יד): "על גחנך תלך", ועקר גדולם בעפר, בבחינת "ונחש עפר לחמו", והם בחינת שכני עפר ממש - שלא הגיע עליהם שום תקון, כי הם בחינת רע גמור תקף הזהמא כנ"ל, על־כן אסורים באכילה וכנ"ל, אבל תולעים שנתהוו בפרות בתלוש ואינם שורצים על הארץ כלל, הם מתרים באכילה כל זמן שלא פרשו - כי מאחר שהם נתהוו בתוך הפרי ולא על הארץ כלל כבר יש בהם בחינת הארת התקון של הצדיק, שהוא בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר".

כי באמת כל הצמחים וכל הפרות עקר גדולם וצמיחתם הוא על־ידי בחינת התקון הנ"ל, דהינו בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", כי זהו בחינת כח הגדול וכח הצומח, כי עקר כח הגדול הוא על־ידי הגשמים, והגשמים הם בחינת השפעת הצדיק, בחינת גשמי ברכה ונדבה שהם בחינת השפעת הצדיק, בחינת מימי הדעת שיורד מן השמים, כמו שכתוב (ישעיה נה, י): "כאשר ירד הגשם מן השמים", שמים הוא בחינת מקיפים, בחינת גלגלים, הינו כאשר השם־יתברך מרחם על הארץ, הינו שהוא מרחם על הניצוצות השוכנים בארץ המנחים למטה בעפר ממש, אזי הוא משפיע עליהם גשמי ברכה שהם השפעת הצדיק, בחינת השפעת מימי הדעת והם יורדים משמים לארץ, הינו שמאיר עליהם הארת התקון הנ"ל, שהוא בחינת (ישעיה כו, יט): "הקיצו ורננו שכני עפר", אשר זאת הבחינה באה מבחינת שמים, שהם בחינת מקיפים, כי על־ידי המקיפים באה בחינה זו גם־כן (כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם).